בכורות דף מג עמוד ב

פרק שביעי

ויש משום אחולי עבודה, מום מחיל עבודה ד'מוּם בּוֹ וְלֹא יְחַלֵּל', שאינו שוה בזרעו של אהרן לא מחיל עבודה.

ויש ביניהם עשה

כילון - דדמי ראשו לאכלא.

לפת - דדמי ראשו לגדגלידא של לפת. תנא: וצוארו עומד באמצע ראשו.

מקבן - דדמי ראשו למקבן[כפטיש מצחו בולט לפניו וערפו לאחוריו].

ושראשו שקוט - מלפניו[באלכסון].

וסקיפת - מאחוריו, כדאמרו אנשים שקיל פיסא.

תנא: וצוארו שקוט ושמוט שקוט - דחביא, שמוט - דאריך ושמוט.

דיש בו עצם לכו"ע פסלא, וחלקו דאין בו עצם.

מ"ד: הא אינו שוה בזרעו של אהרן, ומר סבר: קרקורא דבישרא סתם הוא.

רבא: ל"ש אלא שאין לו לאחריו ויש לו לפניו.

אבל יש לו לאחריו - כשר, וכ"ש שיש לו לאחריו ואין לו לפניו.

ויש דמתני אסיפא: ואם יש לו ה"ז כשר,

רבא: ל"ש אלא שיש לו לאחריו ואין לו לפניו,

אבל יש לו בין לאחריו בין לפניו פסול, וכ"ש שיש לו לפניו ואין לו לאחריו, ודאין לו כלל - דפסול.

ארי"ו: הקרחנין והננסין והזבלגנין - פסולין, לפי שאינן שוה בזרעו של אהרן.

זבלגנין הוצרך להשמיענו, ומהו דתימא משום מראית העין.

ולאפוקי מדתניא: הקרחנין והננסין והזבלגנין כשרים, ולא אמרו פסול אלא משום מראית העין.

ור'י היא דתניא ר"י אומר: הכהנים לרבות הקרחנין.

אין לו גבינין או אין לו אלא גבין אחד - זהו גבן האמור בתורה.

רבי דוסא אומר: שגבינין שוכבין,

רחב"א אומר: שיש לו שני גבין ושתי שדראות.

גמי.

והך ד'גִּבֵּן' - שיש לו גבינין הרבה, 'אוֹ גִבֵּן' לרבות שאין לו גבינין או גבין אחד.

רבא: זהו מדרש או גבן. [ור' דוסא פליג]

למימרא דחיי? והא איתמר המפלת בריה שיש לה שני גבין ושתי שדראות,

ואמר רב, באשה - אינו וולד, בבהמה - אסור באכילה!

כבר רמא לו רשב"ח לרב, וא"ל: שימי את[חכם גדול אתה] אלא בששדרתו עקומה.

החרום פסול.

איזהו חרום הכוחל שתי עיניו כאחת.

שתי עיניו למעלה, ושתי עיניו למטה, עינו אחת למעלה ועינו אחת למטה,

רואה את החדר ואת העלייה כאחד, סכי שמש, והזגדן, והצירן, ושנשרו ריסי עיניו - פסול מפני מראית העין.

ת"ר: חרום - שחוטמו שקוע, חוטמו סולד, חוטמו בולם, חוטמו נוטף מנין? ת"ל: 'אוֹ חָרוּם'.

ר' יוסי: אין חרום אלא הכוחל שתי עיניו כאחת, אמרו לו: הפלגת, אף שאינו כוחל שתי עיניו כאחת.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בכורות · הדף היומי היום