ברכות דף מא עמוד א

פרק שישי

עולא: מחלוקת בשברכותיהן שוות, לר"י: שבעה עדיף, ולרבנן: חביב עדיף.

אבל בשאין ברכותיהן שוות- לכו"ע מברך על זה וחוזר ומברך על זה.

וסיפא: ה"ק- היו לפניו צנון וזית מברך על הצנון ופוטר את הזית.

אבל אין הצנון עיקר לכו"ע מברך על זה וחוזר ומברך על זה.

ושני מינין בעלמא שברכותיהן שוות

ת"ק: מברך על איזה מהן שירצה.

ר"י: מברך על הזית, שהזית ממין שבעה.

חלקו ר"א ורי"נ: אי מחלוקת בשברכותיהן שוות,

דלר"י: מין שבעה עדיף, ולרבנן: מין חביב עדיף,

אבל בשאין ברכותיהן שוות לכו"ע מברך על זה וחוזר ומברך ע''ז.

וחד אמר: אף בשאין ברכותיהן שוות מחלוקת. למ"ד בשברכותיהן שוות מחלוקת שפיר, ולמ"ד בשאין ברכותיהן שוות חלקו בלהקדים

דרב יוסף [רי"צ]: כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה,

ד'ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש'.

וחלק על ר"ח: דכל הפסוק כולו לשיעורין נאמר.

'חטה' -דהנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפיו,

וסנדליו וטבעותיו בידיו, הוא והן טמאין מיד.

היה לבוש כליו, וסנדליו ברגליו, וטבעותיו באצבעותיו הוא טמא מיד, והן טהורין עד שישהא בכדי אכילת פרס,

פת חטין ולא פת שעורין, מיסב ואוכלן בלפתן.

'שעורה' - דעצם כשעורה מטמא במגע ובמשא, ולא באוהל.

'גפן' - כדי רביעית יין לנזיר.

'תאנה' - כגרוגרת להוצאת שבת.

'רמון' - דכל כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים.

'ארץ זית שמן' א. ריב"ח: ארץ שכל שיעוריה כזיתים דשאר שיעורים אסמכתא] ב. דרוב שיעוריה כזיתים

דבש - ככותבת הגסה [תמרה] ביום הכפורים.

רה"מ: בירך קודם על התמר, אף שמאוחר יותר, כיון שהוא שני לארץ,

א"ל ר''ח ור''ה: מי יביאני רגלי ברזל לשמשך תמיד.

ר"ה [ור"נ]: טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם.

ור"ש: טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם, שאין לך דבר שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו, אלא פת הבאה בכסנין בלבד.

ופליגא דר"ח: דפת פוטרת כל מיני מאכל, ויין פוטר כל מיני משקים.

ר"פ: הלכה: דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה

אין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם,

שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונים ברכה לפניהם, ולא לאחריהם

לאחר סעודה - טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם.

בן זומא: טעם בתוך הסעודה לא -שפת פוטרתן ושאני יין דגורם ברכה לעצמו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת ברכות · הדף היומי היום