ברכות דף לט עמוד א

פרק שישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

זית מליח

רי"ר לר"ז: יכול לברך אפי' שלוקח הגרעין דבעי' כזית בינוני ויש בו,

ומה: שהביאו לרי"ו - זית גדול היה, דאפי' שנטלו לגרעין נשאר שיעור.

דתנן: זית שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני, וזהו אגורי.

ר"א: לא אגורי שמו אלא אברוטי, או סמרוסי -ששמנו אגור בתוכו.

נימא כתנאי: שני תלמידים שישבו לפני בר קפרא והביאו לפניו כרוב ודורמסקין ופרגיות, נתן בר קפרא רשות לאחד מהן לברך, קפץ וברך על הפרגיות, לגלג עליו חבירו.

כעס בר קפרא: לא על המברך אני כועס אלא על המלגלג, אם חבירך דומה כמי שלא טעם טעם בשר מעולם אתה על מה לגלגת עליו?

חזר ואמר: לא על המלגלג אני כועס אלא על המברך, - אם חכמה אין כאן, זקנה אין כאן, שהיה לו לשאלני.

תנא: ושניהם לא הוציאו שנתן.

וחלקו: דמברך סבר: שלקות ופרגיות שהכל נהיה בדברו, לכך חביב עדיף.

ומלגלג סבר: שלקות בפה"א, פרגיות שהכל נהיה בדברו, לכך פרי עדיף

ודחי' דלכו"ע: שלקות ופרגיות שהכל נהיה בדברו,

וכאן חלקו: אי חביב עדיף או כרוב עדיף שמזין

ראשי לפתות

ר"ז כשישבו לפני ר"ה:

רבא: חתיכות גדולות בורא בפי האדמה, קטנות- שהכל.

וכשהגיעו לר"י: שניהם בפה"א, ומה שחתך יותר שיומתק הטעם

תבשיל סלק שאין בו הרבה קמח

ר"א: כשהיה אצל ר'כ: בפה"א, ושמרבים בו קמח – במ"מ. ואח"כ אמר דשניהם בפה"א ומה שמרבים בו קמח רק לדבק,

תבשיל תרדין

ר"ח: יפה ללב וטוב לעינים, וכ"ש לבני מעים. אביי: והוא דיושב על מקום השפיתה ונרתח הרבה ששומעים תוך תוך.

מי סלק ולפת וכו' - ר"פ כשלקות.

מי שבת -צמח

אי למתק הטעם או להעביר הזוהמא ר"פ: השבת משנתנה טעם בקדירה אין בה משום תרומה ואינה מטמאה אוכלים- ש"מ למתק עשויים.

פת צנומה בקערה

רחב"א: מברכין המוציא. וחלק אר"ח: דצריך שתכלה ברכה עם הפת.

רבא: דגם בפת אפרוסה גמרה לברכה אלא: מברך ואח"כ בוצע.

נהרדעי עשו כר"ח, ורבנן כרבא.

רבינא מאמו: דאביי עשה כר"ח: שתכלה ברכה עם הפת,

ורבנן עשו כרבא וכן הלכה: דמברך ואח"כ בוצע.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת ברכות · הדף היומי היום