חולין דף קיב עמוד א

פרק שביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

וה"מ צנון דאגב חורפיה בלע, אבל קישות[מתוקה וזה צף מעל] הלכך מגרר בסכין ואוכל,

קילחי דלפת שרי, דסלק אסור, ואי ערבן בעת חתוכן שרי דאינו מקבל הטעם

• בעא ר"ד מר"נ: מהו להניח כד מלח גבי כדא דכמכא?

א"ל: אסור, דחלא מאי? א"ל: שרי, ומ"ש? לכי תיכול עלה כורא דמלחא!

דהאי איתיה איסורא בעיניה, והאי ליתיה איסורא בעיניה.

• ההוא בר גוזלא דנפל לכדא דכמכא, שרייה רב חיננא בריה דרבא מפשרוניא;

• רבא: מאן חכים למישרי כה"ג, אי לאו רב חיננא בריה דרבא מפשרוניא!

קסבר: כי אמר שמואל מליח הרי הוא כרותח, ה"מ- היכא דאינו נאכל מחמת מלחו,

אבל כותח הרי נאכל מחמת מלחו, וה"מ חי, אבל צלי בעי קליפה,

ואי אית ביה פילי - כוליה אסור, ואי מתבל בתבלין - כוליה אסור.

• ר"נ משמואל: ככר שחתך עליה בשר אסור לאכלה, וה"מ – שהבשר אדום, וה"מ דניקבו לכיכר, וה"מ שהיה הדם עבה, אבל אם היה מהול או צלול לא.

• שמואל שדי לכלביה, ר"ה יהיב לשמעיה, מה נפשך, אי שרי לכו"ע שרי, אי אסור לכו"ע אסור!

שאני רב הונא - דאנינא דעתיה, רבא אכיל ליה, וקרי ליה חמר בשר.

• ר"נ משמואל: אין מניחין כלי תחת בשר עד שיכלה כל מראה אדמומית שבו:

וידעי ממ"ז מדר"פ: משתעלה תימרתו,

מתקיף רב אשי: ודלמא, תתאה מטא עילאה לא מטא?

אלא אמר רב אשי: לית ליה תקנתא אלא - משדא ביה תרתי גללי מלחא, [דף קיב עמוד ב] ומשפייה.

• א"ל ראבדר"א לרב אשי: ומי אמר שמואל הכי? והאמר שמואל ככר שחתך עליה בשר אסור לאכלה!

- שאני התם - דאגב דוחקא דסכינא פליט.

• אמר רב נחמן: דגים ועופות שמלחן זה עם זה - אסורין;

- ומיירי בכלי מנוקב, ודגים משום דקרום שלהם רך קדמי ופלטי, ועופות קמיטי, בתר דניחי דגים פליטי עופות, והדר בלעי מיניה.

• רמב"ח מלח בשר שחוטה בהדי בשר טרפה, בא לפני רבא, א"ל: הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן,

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום