חולין דף קלח עמוד א

פרק אחד עשר

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

כהך דחמת חדשה, אע"פ שמקבלת רמונים - טהורה, תפרה ונקרעה - שיעורה כמוציא רמונים,

ראב"י אומר: כפקעיות של שתי, אחת מארבע במנה בן ארבעים סלעים.

א. וכמה נותן לו כו'.

תנא: לא שילבננו ויתננו לו, אלא שילבננו כהן ויעמוד על חמש סלעים: כדי לעשות בגד קטן:

ריב"ל: ד'לעמוד לשרת' - דבר שהוא ראוי לשירות, מאי ניהו - אבנט;

ולא מעיל תפשת מרובה - לא תפשת, תפשת מועט - תפשת;

ולא כיפה של צמר! דתניא: כיפה של צמר היתה מונחת בראש כהן גדול, ועליה ציץ נתון, לקיים מה שנאמר 'ושמת אותו על פתיל תכלת'

ד'הוא ובניו' - דבר השוה לאהרן ולבניו, אבנט נמי לא שוי!

ואפי' למ"ד אבנטו של כה"ג זהו אבנטו של כהן הדיוט -שם אבנט בעולם.

ג. לא הספיק ליתנו וכו#.

איתמר, גזז ומכר ראשונה, לר"ח חייב - דהא גזז, רנב"א פטור דדבעידנא דמלא שיעורא, בעינן צאנך - וליכא;

תנן: הלוקח גז צאנו של עכו"ם פטור מראשית הגז, הא צאנו לגזוז חייב, ואפי' דכל חד וחד אחר גיזה נפקא מרשותיה!

- תרגמא ר"ח אליבא דרנב"ה: כגון שהקנן לו כל שלשים יום.

ד. הלוקח גז צאנו של חבירו כו'.

ור"י דס"ל דהיכא דאיכא שיורא גבי מוכר בתר מוכר אזלינן?

דתנן המוכר קלחי אילן בתוך שדהו - נותן פאה לכל אחד ואחד,

אר"י: אימתי - בזמן שלא שייר בעל השדה, אבל שייר בעל השדה - נותן פאה על הכל,

א"ל רבא: והא מר הוא דאמר והוא שהתחיל בעל השדה לקצור!

וכי תימא ה"נ והוא שהתחיל לגזוז, בשלמא התם 'ובקצרכם את קציר ארצכם' כתיב, מעידנא דאתחיל לקצור - מיחייב בכולה שדה, אלא הכא - מעידנא דאתחיל למיגז לא מיחייב בכוליה עדריה!

ב. אלא אמר רבא: האי תנא הוא, דתנן: אמר לו, מכור לי בני מעיה של פרה זו והיה בהן מתנות - נותנן לכהן ואין מנכה לו מן הדמים, לקח ממנו במשקל - נותנן לכהן ומנכה לו מן הדמים,

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום