חולין דף ג עמוד ב

פרק ראשון

מומר - לאכול נבילות לתיאבון,

וכדרבא דבודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו,

אבל לא בדק ונתן לו - לא ישחוט, ואם שחט בודק סכינו אחריו,

נמצאת סכינו יפה - מותר לאכול משחיטתו, ואם לאו - אסור לאכול משחיטתו,

חוץ מחש"ו דאפי' דיעבד לא, שמא ישהו, או ידרסו, או יחלידו.

ויקשה: 'וכולן ששחטו' אי אחש"ו ליתני ואם, ואי אמומר דלא בדק - אי הסכין לפנינו - יבדקוה, ואי אינה, מה מהני שאחרים רואין - קשיא.

ה. רבינא ה"ק: הכל שוחטין - הכל מומחין שוחטין, מומחין ואע"פ שאין מוחזקין,

בד"א שיודעין בו שיודע לומר הלכות שחיטה, אבל אין יודעין בו - לא ישחוט,

ואם שחט, בודקין אותו אם יודע לומר הלכות שחיטה מותר לאכול משחיטתו, ואם לאו אסור,

חוץ מחש"ו דאפי' דיעבד לא, שמא ישהו, או ידרסו, או יחלידו.

'וכולן ששחטו' אשאין מומחין, ואינו לפנינו לבדקו.

א"ד, רבינא ה"ק: הכל שוחטין - הכל מוחזקין שוחטין, מוחזקין אע"פ שאין מומחין,

בד"א ששחטו לפנינו ב' וג' פעמים ולא נתעלף,

אבל לא שחט לפנינו - לא ישחוט שמא יתעלף,

ואם שחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי שחיטתו כשרה,

חוץ מחש"ו דאפי' דיעבד לא, שמא ישהו, או ידרסו, או יחלידו.

'וכולן ששחטו' לא אחש"ו דליתני ואם, אלא אשאין מוחזקין, ואינו לפנינו לשאלו.

רבינא ורבב"ע לא אמרי כאביי ורבא ורב אשי - דקשיא להו 'וכולן'.

כולם לא אמרי כרבב"ע-

ללישנא דכאן עיקר אדרבה שם עיקר דבקדשים קאי,

וללישנא דשם עיקר וכאן איידי דתנא טמא בחולין - טמא בחולין גופיה לא איצטריך, דחולין שנעשו על טהרת קדש לאו כקדש דמו.

כולם לא אמרי כרבינא –

ללישנא דמומחין אין שאין מומחין לא, רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן,

וללישנא דמוחזקין אין שאין מוחזקין לא, לעלופי לא חיישי. ואין צריך מוחזק.

רבא לא אמר כאביי - כי קושייה מהמניח עכו"ם בחנותו.

אביי לא אמר כרבא - שם ביין לא נגע, כאן נגע.

רב אשי לא אמר כשניהם - דסבר כותים גרי אריות הן.

אביי לא אמר כרב אשי - לא ס"ל הא דרבא דמומר שוחט בבדיקת סכין.

ורבא לא אמר כשמעתיה#? – שאמר רק לדברי אביי, וליה לא ס"ל.

ת"ר: שחיטת כותי מותרת, בד"א כשישראל עומד על גביו,

אבל בא ומצאו ששחט - חותך כזית ונותן לו, ואכלו - מותר, ואם לאו - אסור לאכול משחיטתו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום