חולין דף ה עמוד א

פרק ראשון

לא: מ'כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ', דא"כ 'כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ' ה"נ? שסוסיו כסוסיו?

אלא מה שיהיה על סוסיך יהיה על סוסי, ה"נ מה שיהיה עליך ועל עמך יהיה עלי ועל עמי!

אלא: מ'וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה יֹשְׁבִים אִישׁ עַל כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים בְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן'

גורן - כגורן, בחיבה וריעות, דסנהדרין היתה כחצי גורן עגולה, כדי שיהו רואין זה את זה.

לימא מסייע לר"ע: ד'וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב'

ואריא"ר: מבי טבחי דאחאב הביאו לאליהו! – על פי הדבור שאני.

מאי עורבים, רבינא: עורבים ממש.

א"ל ראב"מ: ושמא ב' אנשים דשמם עורבים, ד'וַיַּהַרְגוּ אֶת עֹרֵב בְּצוּר עוֹרֵב וְאֶת זְאֵב'!

א"ל: וכי איתרמי דשניהם שמם עורבים?

ודלמא: על שם מקומן, ד'וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה',

וא"ר פדת: קטנה מ'נעורן' שם מקום! – א"כ עורביים מיבעי ליה. ולא עורבים.

• לימא מסייע לר"ע: הכל שוחטין, ואפי' כותי, ואפי' ערל, ואפי' ישראל מומר,

האי ערל - פשיטא דהיינו מומר לערלות, ולא שמתו אחיו מחמת מילה,

וסיפא 'ואפי' ישראל מומר' ה"ד? אי מומר לדבר אחד - היינו מומר לערלות!

אלא לאו מומר לע"ז, וכר"ע.

ודחי': לעולם מומר לע"ז לא, דחמורה ע"ז שכל הכופר בה כמודה בכל התורה, אלא מומר לאותו דבר וכדרבא דבודק סכין ונותן לו.

• מיתיבי: 'מִכֶּם' - ולא כולכם, להוציא את המומר, 'מִכֶּם' - בכם חלקתי ולא באומות,

'מִן הַבְּהֵמָה' - להביא בני אדם שדומים לבהמה,

מכאן אמרו: מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בתשובה, חוץ מן המומר ומנסך את היין ומחלל שבתות בפרהסיא.

הא גופא קשיא: 'מִכֶּם' ולא כולכם להוציא את המומר, והדר תני מקבלין קרבנות מפושעי ישראל!

רישא מומר לכל התורה, מציעתא מומר לדבר אחד.

וסיפא 'חוץ מן המומר ומנסך את היין ומחלל שבת בפרהסיא' - האי מומר ה"ד? אי לכל התורה היינו רישא, אי לדבר אחד קשיא מציעתא,

- ה"ק: חוץ מן המומר לנסך את היין ולחלל שבתות בפרהסיא, אלמא מומר לע"ז הוי מומר לכל התורה, ותיובתא דר"ע! תיובתא.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום