חולין דף ז עמוד ב

פרק ראשון

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ואח"כ בא נזדמן לפונדק, נתנו שעורים לחמורו לא אכל, ניפום לא אכל, בררום לא אכל,

א"ל: שמא אינם מעושרים? – עשרם ואכל.

אמר: ענייה זו הולכת לעשות רצון קונה ואתם מאכילין אותה טבלים!

ומי מיחייבא: והא הלוקח לזרע ולבהמה, וקמח לעורות, ושמן לנר ולסוך בו את הכלים - פטור מהדמאי!

- שאני שם איתמר עלה, רי"ו: לקחן מתחלה לאדם ונמלך עליהם לבהמה - חייב לעשר,

והא הלוקח פירות מן השוק לאכילה ונמלך עליהן לבהמה - לא יתן לא לפני בהמתו ולא לפני בהמת חברו אא"כ עישר.

שמע רבי ויצא לקראתו: רצונך סעוד אצלי? – אמר לו הן. וצהבו פניו של רבי, שהתפלא שרפב"י מסכים לסעוד אצלו,

א"ל: כמדומה אתה שמודר הנאה מישראל אני? ישראל קדושים הן,

יש רוצה ואין לו, ויש שיש לו ואינו רוצה, ד'אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן' 'אֱכוֹל וּשְׁתֵה יֹאמַר לָךְ וְלִבּוֹ בַּל עִמָּךְ', ואתה רוצה ויש לך,

אבל עכשיו ממהר אני, שבמצוה אני טורח, כשאחזור אכנס אצלך.

כשבא לפתחו: ראה פרדות לבנות שבעיטתן ממיתה, אמר מלאך המות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו?

צא רבי לקראתו: איני יכול למכור? – ד'לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל',

איני יכול להפקיר? – מרבה בנזק,

איני יכול לעקור פרסותיהן? – צעב"ח, ולא להרוג? – בל תשחית.

הפציר בו הרבה – עד שגבה הר של אש ביניהם והבדילן.

בכה רבי ואמר: מה בחייהן כך, ק''ו במיתתן!

דארחב"ח: גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן, ד'וַיִּגַּע הָאִישׁ בְּעַצְמוֹת אֱלִישָׁע וַיְחִי וַיָּקָם עַל רַגְלָיו'.

ר"פ לאביי: ושמא לקיים בו ברכת אליהו שיחיה עוד מת, ד'וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי'!

א"ל: א"כ, במה נתקיים והך דעל רגליו עמד ולביתו לא הלך?

– כדארי"ו שריפא צרעת נעמן שהיא שקולה כמת, ד'אַל נָא תְהִי כַּמֵּת'.

ריב"ל: למה נקראו הפרדות ימים? שאימתם מוטלת על הבריות,

דאר"ח מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה,

ומה שראינו שנתרפאו – רק בלבנות בראש רגליהם.

• אר"ח: 'אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ' - ואפי' כשפים.

ומעשה באשה שחיזרה ליקח עפר לכשפים מתחת רגלי ר"ח, אמר לה קחי, ולא יעלה בידך ד'אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ' כתיב.

והך דרי"ו ו למה נקרא שמן כשפים? שמכחישין פמליא של מעלה!

- שאני ר"ח, שזכותו גדולה.

• ואר"ח: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה, ד'מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ'.

• אר"א: דם ניקוף מרצה כדם עולה.

רבא: בגודל ימין ובניקוף שני קודם שנתרפא הראשון, וכשהולך לדבר מצוה.

אמרו על רפב"י: מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו,

ומיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום