חולין דף ט עמוד ב

פרק ראשון

והך דראה צפור המנקר בתאנה, ועכבר המנקר באבטיחים - חוששין שמא במקום נקב נקב!

א"ל: מי מדמית איסורא לסכנתא? סכנה שאני.

א"ל רבא: מ"ש ספק סכנתא לחומרא? ספק איסור נמי לחומרא!

א"ל אביי: וודאי שאני דהא ספק טומאה ברה"ר טהור, ואילו ספק מים מגולין אסורין!

א"ל רבא; התם הלכתא גמירי מסוטה: דברה"י.

• והך דר"א דשרץ בפי חולדה המהלכת ע"ג ככרות של תרומה, ספק נגע טהור, משא"כ בספק מים מגולין

התם נמי הלכתא גמירי מסוטה: דדבר שיש בה דעת לישאל, ה"נ דבר שיש בו דעת לישאל.

• רב אשי ת"ש: צלוחית שהניחה מגולה ובא ומצאה מכוסה טמאה, שאני אומר: אדם טמא נכנס לשם וכיסה;

הניחה מכוסה ובא ומצאה מגולה,

- אם יכולה חולדה לשתות ממנה, ולר"ג או נחש, או שירד בה טל בלילה - פסולה;

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום