חולין דף יב עמוד א

פרק ראשון

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

וכי תימא ה"נ, פסח וקדשים מאי נימא אלא היכא דאפשר אפשר, היכא דלא אפשר לא אפשר וה"נ הכא

ר"נ מרב: ראה אחד ששחט,

אם ראהו מתחלה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו, ואם לאו אסור לאכול משחיטתו.

מיירי דידע דלא גמיר ושחק לפנינו סימן אחד טוב לא אמרי' ה"נ לשני דדלמא אידך שהה או דרס

דאי לא ידע אי גמיר או לא הא רוב מצויין אצל שחיטה וחזקתו שחוט וה"נ במצא תרנגולת

• בעא רדב"י מר"נ: האומר לשלוחו צא ושחוט, והלך ומצא שחוט, מהו? אמר לו: חזקתו שחוט;

האומר לשלוחו צא ותרום, והלך ומצא תרום, מאי? א"ל: אין חזקתו תרום.

וטעמא דלעולם אין חזקה שליח עושה שליחותו ושחיטה אמרי' דלמא אחר שחט ורוב מומחין הן

אבל בתרומה אי אחר תרם שלא מדעת אין תרומתו תרומה

• והך דפליגי ר"י ור"ח בריה"ג באבדו גדיו ותרנכוליו והלך ומצאן שחוטים

ואמר רבי: נראין דברי ר"י דאוסר כשמצאן באשפה, ודברי ר"ח בריה"ג כשמצאן בבית;

לאו דפליגי בזה דלכו"ע רוב מצויין אצל שחיטה, ובבית לכ"ע שרי, ובאשפה שבשוק לכו"ע אסור

ופליגי - באשפה שבבית, אי אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית, או לא

• אמר מר, אמר רבי: נראין דברי רבי יהודה שמצאן באשפה.

וקשיא דרבי אדרבי דאי לר"י היינו באשפה שבית לחר בריה"ג במאי מיירי

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום