חולין דף ד עמוד א

פרק ראשון

מצא בידו דקוריא שורה קשורה של צפרים, קוטע ראשו של אחד מהן ונותן לו, אכלו - מותר לאכול משחיטתו, ואם לאו - אסור.

אביי דייק מרישא, טעמא דישראל עומד על גביו, אבל יוצא ונכנס לא.

רבא דייק מסיפא, טעמא דבא ומצאו ששחט, אבל יוצא ונכנס שפיר דמי.

ולאביי: הך סיפא, גם יוצא ונכנס קרי ליה 'בא ומצאו'.

ולרבא: הך רישא, גם יוצא ונכנס 'כעומד על גביו' דמי.

ולא חיישי: שמא רק את זה שחט יפה - שמדובר במכניסן תחת כנפיו ואינו יודע איזה יטול.[מכניס איזמל זכרים]

ושמא נתן בזה סימן? רב מנשה: ממעך צוארו#

ודלמא: כותים סברי אין שחיטה לעוף מה"ת!

ולטעמיך: שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה ועיקור גם לא כתובות, אלא כיון דאחזיקו אחזיקו, וה"נ כאן.

והך: מצת כותי מותרת, ואדם יוצא בה יד"ח בפסח,

ר"א: אוסר, לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל,

רשב"ג: כל מצוה שהחזיקו בה כותים, מדקדקין בה יותר מישראל.

קמ"ל: דלא אמרי' דאינם בקיאין בשימור.

ר"א אוסר: דס"ל דאינם בקיאין בשימור.

נפק''מ בין ת''ק לרשב''ג בכתובה ולא החזיקו בה

לת"ק סגי במה שכתובה, ולרשב"ג רק אם החזיקו בה,

ודחי': א"כ היצ"ל 'כל מצוה שאם החזיקו בה כותים',

אלא נפק"מ: בלא כתובה והחזיקו בה

- לת"ק: כיון שלא כתובה לא, ולרשב"ג: כיון שהחזיקו סגי.

• רבא: ישראל מומר אוכל נבילות לתיאבון, בודק סכין ונותן לו, ומותר לאכול משחיטתו,

דכיון דיש היתר ואיסור, לא שביק היתרא ואכיל איסורא, אלא שאינו טורח לבדוק. ולכן אנו בודקים לו.

א"ל רבנן לרבא: דמסייע לך: חמצן של עוברי עבירה אחר הפסח - מותר, מפני שהן מחליפין.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום