חולין דף ד עמוד ב

פרק ראשון

סברוה: הא ר"י היא, דחמץ אחר הפסח דאורייתא, וקתני מפני שהן מחליפין - אלמא לא מניח היתר ואוכל האיסור.

ודלמא: ר"ש היא דחמץ אחר הפסח דרבנן, ובדרבנן מקילין ולא בדאורייתא.

ודחי': לא ר"ש היא, דמפני שמחליפין קתני - דודאי מחליפין, ואי בדרבנן לא שביק היתרא ואכיל איסורא כ"ש בדאורייתא.

והך: הכל שוחטין, ואפי' כותי, ואפי' ערל, ואפי' ישראל מומר,

ערל - לא שמתו אחיו מחמת מילה דישראל מעליא הוא,

אלא מומר לערלות, וס"ל דלא הוי מומר לכל התורה,

וסיפא 'ואפי' ישראל מומר' - לא מומר לדבר אחד דהיינו רישא, ולא לאותו דבר דכיון דדש ביה הורגל דמי ליה כהיתר,

אלא: מומר לע"ז, וכר"ע משמואל דישראל מומר לע"ז מותר לאכול משחיטתו.

• ר"ע משמואל: ישראל מומר לע"ז - מותר לאכול משחיטתו, שכן מצינו ביהושפט שנהנה מסעודת אחאב,

ד'וַיִּזְבַּח לוֹ אַחְאָב צֹאן וּבָקָר לָרֹב וְלָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיְסִיתֵהוּ לַעֲלוֹת אֶל רָמוֹת גִּלְעָד'.

ודלמא: זבוח – זבח, אבל לא אכל!

'וַיְסִיתֵהוּ' כתיב, ולא בדברים - דאין הסתה בדברים,

ואף 'כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ' באכילה ובשתיה.

והך: ד'וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם'! - למעלה שאני. דאין אכילה למעלה.

- שאני א. שתיה דסתם יינן ועדיין לא נאסר יין של עכו"ם,

אבל אכילה גם מומר לעכו"ם לא הוי מומר לכל התורה כולה

ב. אין רגילות דמלך לשתות בלא לאכול ג. 'ויזבח'.

'וַיְסִיתֵהוּ' כתיב – ושמא זבוח עובדיה אכל? – ד'לָרֹב' כתיב, ועובדיה לא הוה ספיק. להספיק לרבים

ודלמא: שבעת אלפים זבוח, ד'וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל'!

- התחבאו מאיזבל. ולא היו בסעודה.

ודלמא: גברי דאחאב היו מעלו! כשרים

לא ס"ד, ד'מֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל דְּבַר שָׁקֶר כָּל מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים'.

ודלמא: גברי דיהושפט גם לא מעלו, וזבוח גברי דאחאב אכלו גברי דיהושפט, וזבוח עובדיה אכל יהושפט!

אין לומר כן מדכל משרתיו רשעים - הא לדבר אמת משרתיו צדיקים.

ואין לומר: זבוח גברי דאחאב אכלו אחאב וגבריה, וזבוח גברי דיהושפט אכלו יהושפט וגבריה! - דלא היה נבדל ממנו. יהושפט מאחאב.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום