חולין דף נו עמוד ב

פרק שלישי

• ר"ש בדק בשמש, רב יימר בדק במים, ראב"י בדק בגקש של חיטה.

רב שיזבי: אווזי דידן, כעוף של מים דומים

ארי"ו מרבי יוסי בן יהושע: שיעור ירוקתן כשיעור נקובתן, מה נקובתן במשהו, אף ירוקתן - במשהו.

• בעא רב יוסף בריה דריב"ל מריב"ל: הוריקה כבד כנגד בני מעיים, מהו? א"ל: טרפה.

ולא יהא אלא ניטלה!

רבא: כיון שהוריקה כבד כנגד בני מעיים - בידוע שנפלה לאור, ונחמרו בני מעיים, וטרפה.

• ריב"ל היתה לו תרנגולת שלחה לפני ר"א הקפק בריבי, א"ל: ירוקין הוו, והכשירה.

והך דירוקין פסולין!- רק בקורקבן, בלב ובכבד. ותנ"ה.

• ריב"י היה לו תרנגולת שלחה לפני ר' אבהו, וא"ל: אדומין הוו, וטרפה. שאלו האנן תנן: אדומין כשרים!

א"ל: אדומין שהוריקו, וירוקין שהאדימו טרפה, לא אמרו אדומין כשרים אלא, בלב בקורקבן ובכבד.

רשב"ח הא רבי מני: אדומין שהוריקו, ושלקן וחזרו והאדימו כשרין, דקוטרא עייל בהו.

ארנב"י, אף אנן נאמר: אדומין שלא הוריקו, ושלקן והוריקו - טרפה, דאיגלאי בהתייהו.

אמר רב אשי: הלכך, לא ליכול אינש אלא בשלקא;

ולא היא, אחזוקי ריעותא לא מחזקינן.

אראב"א מרא בר"י: אחת זו ואחת זו צריכה בדיקה.

ואלו כשרות בעוף: ניקבה הגרגרת, או שנסדקה,

הכתה חולדה על ראשה מקום שאינו עושה אותה טרפה,

ניקב הזפק, רבי אומר: אפילו ניטל.

יצאו בני מעיה ולא ניקבו, נשתברו גפיה, נשתברו רגליה, נמרטו כנפיה,

רבי יהודה אומר: אם נטלה הנוצה - פסולה.

ת"ר: מעשה ברבי סימאי ורבי צדוק שהלכו לעבר שנה בלוד ושבתו באונו, והורו בטרפחת כרבי בזפק.

• איבעיא להו: הורו בטרפחת - לאיסורא, כרבי בזפק - להתירא,

או"ד הורו בטרפחת - להתירא כרבי בזפק אבל כרבי בזפק לא סבירא להו? תיקו.

רבה ואיתימא ריב"ל: גגו של זפק נידון כוושט.-: כל שנמתח עמו.

ארשבר"י: לא שנו אלא שלא היפך בהן, אבל היפך בהן - טרפה,

ד'הוא עשך ויכוננך' מלמד שברא הקב"ה כונניות באדם, שאם נהפך אחת מהן אינו יכול לחיות.

תניא, היה רבי מאיר אומר: 'הוא עשך ויכוננך' - כרכא דכולה ביה;

ממנו כהניו, ממנו נביאיו, ממנו שריו;

ממנו מלכיו שנאמר ממנו פנה ממנו יתד וגו'

אותו ארמי שראה לאחד שנפל מן הגג לארץ בקע כריסו והוציא מעיו, הביא לבנו ושחטו לפניו באחוזת עינים, נאנק ונאנח, השיב מעיו ותפר לכריסו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום