חולין דף ס עמוד ב

פרק שלישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

• בעי רבינא: הרכיב שני דשאים זה על גב זה לרב"פ מהו? כיון דלא כתב בהו למינהו לא מיחייב, או"ד: כיון דהסכים אידיהו כמאן דכתיב בהו למינהו דמיא? תיקו.

• רשב"פ רמי כתיב 'ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים' וכתיב: את המאור הגדול ואת המאור הקטן!

אמרה ירח לפני הקב"ה: רבש"ע, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?

אמר לה: לכי ומעטי את עצמך!

אמרה לפניו: רבש"ע, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון, אמעיט את עצמי?

אמר לה: לכי ומשול ביום ובלילה, אמרה ליה: מאי רבותיה, דנר ביום למה מועיל

אמר לה: זיל, לימנו בך ישראל ימים ושנים,

אמרה ליה: יומא נמי, אי אפשר דלא מנו ביה תקופות, ד'והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים',

לכי שיקראו צדיקי בשמך: יעקב הקטן, שמואל הקטן, דוד הקטן.

ראה שלא מיושבת דעתה, אמר הקב"ה: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח!

והיינו דארשב"ל: מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו לה' אמר הקב"ה: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח.

• רב אסי רמי, 'ותוצא הארץ דשא בג' בשבת', וכתיב, 'וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ בער"ש'

מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע, עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים, וירדו גשמים וצמחו;

ללמדך: שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים.

• רנב"פ היה לו גינה זרע ביזרני ולא צמח ביקש רחמים ובא מטר וצמח אמר היינו דרב אסי

• אר"ח בר רבא: השסועה - בריה בפני עצמה היא, שיש לה שני גבין ושני שדראות;

וכי משה רבינו צייד או מושך בקשת היה? מכאן תשובה לאומר אין תורה מן השמים!

א"ל ר"ח לרתב"א: זיל כתוב קניגי ובליסטרי באגדתיך, ופרשה.

חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני והעוים, אמר חמשה וחשיב שש!

אמר ר' יונתן: ארונקי שלהן חמשה.

א"ל רב חסדא לר' תחליפא בר אבינא: כתוב ארונקי באגדתיך, ופרשה.

ופליגא דרב: דעוים מתימן באו, ותנ"ה ולמה נקרא שמן עוים שעיותו את מקומן,

ד"א: עוים - שאיוו לאלהות הרבה.

ד"א: עוים - שכל הרואה אותם אוחזתו עוית;

א"ר יוסף: ויש להם ט"ז שורות שיני לכל חד וחד.

• ארשב"ל: הרבה מקראות שראויין לשרוף, והן הן גופי תורה,

'והעוים היושבים בחצרים עד עזה', ונפק"מ מדהשביע אבימלך לאברהם אם תשקור לי ולניני ולנכדי,

אמר הקב"ה ליתו כפתורים, ליפקו מעוים דהיינו פלשתים, וליתו ישראל ליפקו מכפתורים.

כיוצא בדבר אתה אומר, 'כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי היא והוא נלחם במלך מואב וגו'

נפק"מ דא"ל הקב"ה לישראל, 'אל תצר את מואב', ליתי סיחון ליצא ממואב, וליתו ישראל ויצאו מסיחון;

והיינו דאר"פ: 'עמון ומואב טיהרו בסיחון'.

• 'צידונים יקראו לחרמון שריון' תנא: 'שניר ושריון' מהרי ארץ ישראל, מלמד שכל אחד ואחד מאומות העולם הלך ובנה לו כרך גדול לעצמו, והעלה לו על שם הרי ארץ ישראל,

ללמדך: שאפילו הרי ארץ ישראל חביבין על האומות העולם.

כיוצא בו 'ואת העם העביר אותו לערים', כדי שלא יקראו לאחיו גולים.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום