חולין דף סה עמוד א

פרק שלישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

אלא מעתה, את כדרלעומר, דפסק להו ספרא בתרי, ה"נ דב' שמות נינהו?

אמרי: התם בשתי תיבות פסיק להו, בשני שיטין לא פסיק להו, אבל הכא אפי' בשני שיטין נמי פסיק להו.

א. אבל אמרו חכמים כל עוף [וכו#].

תניא, ר"ג: דורס ואוכל - בידוע שהוא טמא, יש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבנו נקלף בידוע שהוא טהור;

ראב"צ: מותחין לו חוט של משיחה, אם חולק את רגליו שתים לכאן ושתים לכאן טמא,

שלש לכאן ואחת לכאן - טהור;

• ר"ש בן אלעזר אומר: כל עוף הקולט מן האויר - טמא. ציפרתא נמי מקלט קלטה!

• אביי: קולט ואוכל, קאמרי.

אחרים אומרים: שכן עם טמאים - טמא, עם טהורים - טהור.

כר"א דתניא ר"א אומר: לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו;

אפי' תימא רבנן - שכן ונדמה קאמרינן.

ב. ובחגבים כל שיש לו כו'.

רובו: אריא"ר רוב ארכו, ואמרי לה: רוב הקיפו; אר"פ הלכך בענין לתרוויהו

• ת"ר: אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן, כגון הזחל מותר,

ר"א בר' יוסי אומר: אשר לא כרעים - אע"פ שאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן.

זחל- אמר אביי: אסקרין.

• ת"ר 'את אלה מהם תאכלו את הארבה וגו', ארבה - זה גובאי, סלעם - זה רשון, חרגול - זה ניפול, חגב - זה גדיאן,

'למינו למינהו למינהו למינהו /ישמעאל תנא: אלו כללי כללות ואלו פרטי פרטות, ארבה - זה גובאי, למינו - להביא ציפורת כרמים, אין לי אלא הבא ואין לו גבחת, הבא ויש לו גבחת מנין?

ת"ל: 'סלעם זה ניפול למינהו - להביא את האושכף;

ואין לי אלא הבא ואין לו גבחת, הבא ויש לו גבחת, הבא ואין לו זנב, הבא ויש לו זנב, מנין?

- ת"ל: ' חרגול - זה רשון, למינהו - להביא את הכרספת ואת השחלנית;

ואין לי אלא הבא ואין לו גבחת, הבא ויש לו גבחת, הבא ואין לו זנב, הבא ויש לו זנב, הבא ואין ראשו ארוך, הבא וראשו ארוך, מנין? אמרת, הרי אתה דן בנין אב משלשתן: לא ראי ארבה כראי חרגול, ולא ראי חרגול כראי ארבה, ולא ראי שניהם כראי סלעם, ולא ראי סלעם כראי שניהם, הצד השוה שבהן - שיש לו ד' רגלים, וארבע כנפים, וקרצולים, וכנפיו חופין את רובו, אף כל שיש לו ארבע רגלים, וארבע כנפים, וקרצולים, וכנפיו חופין את רובו.

והלא הצרצור הזה יש לו ארבע רגלים וד' כנפים וקרצולים וכנפיו חופין את רובו, יכול יהא מותר? ת"ל: 'חגב' - ששמו חגב, 'למינהו' עד שיהא בו כל הסימנין הללו.

פריך רב אחאי: מה להנך שכן אין ראשן ארוך!

וכי תימא כיון דשוו בד' סימנין, מייתינן ולא פרכינן, אי הכי חרגול נמי, דשוו להו, לא ליכתוב, ותיתי מארבה וסלעם!

אלא, איכא למיפרך, מה להנך שכן אין להן זנב, ה"נ איכא למיפרך: שכן אין ראשן ארוך!

אלא אמר רב אחאי: סלעם יתירא הוא;

לא ליכתוב רחמנא סלעם ותיתי מארבה ומחרגול, דאי פרכת מה לארבה דאין לו גבחת –

הרי חרגול דיש לו גבחת, מה לחרגול דיש לו זנב הרי ארבה דאין לו זנב,

'סלעם' - אם אינו ענין לגופו, תנהו ענין לראשו ארוך!

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום