גיטין דף יב עמוד א

פרק ראשון

התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים,

ר"ח: מחלוקת ר"א ורבנן, דהמלקט פאה ואמר הר"ז לפלוני עני,

ר"א: זכה לו, וחכ"א: יתננו לעני הנמצא ראשון.

ודחי': לר''א: מיגו שיכל להפקיר נכסיו וראוי לו, זוכה לחבירו.

לרבנן: לא תלקט לעני אבל כאן לא. ור"א: להזהיר לעני על שלו.

א. אין להוכיח: דכאן העבד לא מספיק יכול לומר לו צא מעשה ידיך למזונותיך.

דעבד שאינו שווה לבעליו את מזונותיו אינו נצרך,משא"כ אשה בלא ספקה לא יכול לומר צאי מעשה ידיך במזונותיך

ב. אין להוכיח: מעבד שגלה לערי מקלט, שאין רבו חייב לזונו, ומעש"י לרבו.

- דהכא א''ל: צא מעשה ידיך למזונותיך. ומעשה ידיו לרבו כשיש העדפה

וקמ"ל: דאפי' דבערי מקלט נאמר: 'וחי' לא אמרי' דעושה לו יותר חיות,

ג. והך דסיפא: דאשה שגלתה לערי מקלט בעלה חייב במזונותיה,

-דחי דמיירי כשאמר לה, ומיירי בלא ספקה, ואם מספקה וא"ל צאי מעשה

ידייך במזונתיך, -רשאי, ולא אמרי' כל כבודה בת מלך פנימה.

רשב"ג: בבצורת יכול העבד לומר לרבו פרנסני או הוציאני לחירות,

חכ"א: הרשות ביד רבו

- ודחי': דא''כ או תן לי מעש"י בפרנסתי מיבעי ועוד מ"ש מבצורת.

אלא דא"ל: צא מעשה ידיך למזונותיך, ובשני בצורת לא ספק,

לרשב"ג: פרנסני או הוציאני לחירות, - שיראוני וירחמו עלי;

ורבנן: מי שמרחם על בני חורין, מרחם גם על עבד.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת גיטין · הדף היומי היום