גיטין דף נ עמוד א

פרק חמישי

ערב דכתובה -לכו"ע לא משתעבד, קבלן דבע"ח לכו"ע משתעבד,

ערב דבעל חוב וקבלן דכתובה חלקו,

אי אף דאין נכסי ללוה משתעבד, או רק אי יש לו משתעבד

והילכתא: בכולם אף שאין לו משתעבד, חוץ מערב כתובה, דאף דיש לו לא משתעבד; שעשה מצוה ולא החסיר כלום.

רבינא: מתחילה התקנה היתה שאשה רוצה לינשא יותר מהאיש,

ואי מיתמי, הא משום דיתמי הוא, תיובתא דמר זוטרא!

אביי: בע"ח דינו בבינונית, ומיתמי בזיבורית.

א"ל רבא: בע"ח דינו מדאורייתא בזיבורית,

כעולא: ד'בחוץ תעמוד והאיש, דרכו של איש להוציא פחות שבכלים,

ואמרו בע"ח בבינונית- כדי שלא תנעול דלת בפני לוין, וביתומים העמידו רבנן אדאורייתא,

וכאן כיון שדינו מדאורייתא בעידית, אפילו מיתמי בעידית.

והך: דמנכסי יתומין מן הזיבורית, ואף בנזיקין שדינן מדאו' בעידית

- מיירי: שעידית דניזק כזיבורית דמזיק, וכרי''ש: דמדאורייתא בניזק שיימי,

ומפני תיקון העולם תיקנו במזיק, וביתמי העמידו רבנן אדאורייתא

ואפי' דרא"נ: מיתומים רק מזיבורית, ואף שהן עידית - היינו שפאי עידית

כרבא: דהזיק זיבורית גובה מעידית, שפאי עידית גובה מבינונית.

בעי ראב"א: יתומים שאמרו, קטנים או גם גדולים שהטעם משום דלא מסיק אדעתא דמלוה שמת הלוה, ונפלו הנכסים ליתומים והו"ל נועל דלת.

והך: אביי קשישא: יתומין שאמרו גדולים, וא"צ לומר קטנים.

-ה''מ: לענין שבועה דגדול לעניני אביו כקטן, אבל לא לענין זיבורית.

ואעפ"כ הלכה: יתומים שאמרו גדולים ואצ''ל קטנים בין לשבועה בין לזיבורית

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת גיטין · הדף היומי היום