גיטין דף מז עמוד ב

פרק רביעי

ג. ת"ש: ישראל וגוי שלקחו שדה בשותפות

לרבי: טבל וחולין מעורבין זה בזה,

רשב"ג: של גוי פטור, ושל ישראל חייב;

ומשמע דחלקו אי יש ברירה ולכו"ע יש קנין לגוי להפקיע בא"י,

- ודחי' דה"נ: בסוריא, וסבר: כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש.

ד. ת"ש: המוכר שדהו לעכו"ם לוקח ומביא ביכורים,

מפני תיקון העולם; ומשמע אבל לא מדאורייתא

- דחה רב אשי: שתי תקנות היו, מתחילה הביאו מדאורייתא,

וכשראו דיש שמוכרים שחשבו דבקדושתן קיימים תיקנו שלא יביאו

וכשראו שמי שאין לו מוכר ומשתקע ביד גוי חזרו לתקן שיביאו.

רי"ו: המוכר שדה לפירות מביא וקורא - קנין פירות כקנין הגוף.

ר"ל: מביא ואינו קורא - קנין פירות לאו כקנין הגוף.

הקשה רי''ו לר''ל א. 'ולביתך'- מלמד, שאדם מביא ביכורי אשתו וקורא!

ודחהו: דשאני ד'ולביתך' ריבה. [וא''ד ששאלו מ'ולביתך' והשיבו כן]

ב. בא בדרך וביכורי אשתו בידו, ושמע שמתה אשתו מביא וקורא; משמע הא: לא מתה – לא.

- ודחי': אפי' שלא מתה, ומתה קמ"ל דלא ליגזור כריב"ח: ולקחת והבאת שתהא לקיחה והבאה כאחד ואם מת שליח בדרך מביא ואינו קורא

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת גיטין · הדף היומי היום