גיטין דף מז עמוד א

פרק רביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

אותו שמכר שעצמו ללודאי, וביקש מר"א שיפדהו

א"ל תנן: המוכר עצמו ואת בניו לעכו"ם - אין פודין אותו,

אבל פודין את הבנים משום קלקול, וכ"ש כאן דיש הריגה

רבנן: הא ישראל מומר הוא, דראוהו שאוכל נבלות וטריפות,

ולא לתיאבון שעזב היתר ולקח האיסור כשהיו שניהם לפניו.

א"ל: לך שאין מניחים לי לפדותך.

ר"ל: מכר עצמו ללודאי, [קודם ששנה] לקח עמו שק קשור וכדור עופרת בתוכו, אמר: גמירי, שביום אחרון מה שאבקש מהם יעשו לי כדי שימחל דמי, וכך היה שביום האחרון שאלוהו מה נח לו.

א"ל: שתשבו ואקשור אתכם ואתן לכל אחד מכה וחצי בשק, ואח"כ כשנתן מכה אחת וחרק הלודאי שיניו,

שאלו ר"ל: אם מחייך בי? הלא נשאר לך עוד חצי מכה והרג את כולם.

כשאכל ושתה א"ל ביתו אם רוצה כר לשכב עליו, א"ל: בתי: בטני כרי.

כשנפטר, הניח קב כורכום, וקרא על עצמו 'ועזבו לאחרים חילם',

מוכר שדהו לגוי לוקח ומביא ממנו בכורים מפני תיקון העולם,

רבה: אף שאין קנין לעכו"ם בארץ ישראל להפקיע ממעשר,

דכי לי הארץ לי קדושת הארץ, אבל יש קנין לעכו"ם בא"י לחפור בה בורות שיחין ומערות, ד'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם'

ור"א: אף שיש קנין לגוי בא"י להפקיע ממעשר ד'דגנך' ולא דגן גוי, אבל אין קנין לגוי בא"י לחפור בה בורות שיחין ומערות דלה' הארץ.

וחלקו: 'דגנך' - ולא דגן עכו"ם; או ולא דיגון עכו"ם

רבה: מדתנן: הלקט והשכחה והפאה של גוי חייבין במעשר אא"כ הפקיר; לא בליקט גוי של ישראל דמופקרים הם, אלא שליקט ישראל של גוי, הא לא הפקיר חייב.

- ודחי: דישראל וליקטם גוי, ומפקרי ע"ד ישראל, ולא על דעת גוי.

ב. ת"ש: ישראל שלקח שדה גוי עד שלא הביאה שליש, וחזר ומכרה לו,

משהביאה שליש חייבת במעשר שכבר נתחייבה הא לא נתחייבה לא

-ודחי' כאן מיירי בסוריא, וסבר: כיבוש יחיד אין שמו כיבוש.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת גיטין · הדף היומי היום