גיטין דף מד עמוד ב

פרק רביעי

את"ל: צרם אוזן בכור ומת קנסו בנו אחריו,

משום דאיסור דאורייתא היא, אבל כאן איסור דרבנן?

את"ל: כוון מלאכתו במועד ומת לא קנסו בנו אחריו שלא עבר איסור כאן מאי?

לדידיה קנסו רבנן ואינו, או"ד לממון קנסו רבנן וישנו?

א"ל ר"א: תניתוה: שדה שנתקווצה בשביעי' תזרע למוצאי שביעית,

נטייבה או נדיירה - לא תזרע למוצאי שביעית;

ואריב"רח: נקטינן: הטיבה ומת בנו זורעה, אותו קנסו ולא לבנו.

אביי, נקטינן: טימא טהרות של חבירו ומת לא קנסו רבנן בנו אחריו;

דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק וקנס דרבנן, אותו קנסו, ולא לבנו.

המוכר עבדו לחו"ל יצא לחירות, וצריך גט שחרור מרבו שני;

רשב"ג: פעמי' יצא ופעמים לא יצא, כיצד?

מכרתיהו לפלוני אנטוכי - לא יצא, לאנטוכי שבאנטוכיא - יצא.

והך: דמכרתיהו לאנטוכי - יצא, לאנטוכי השרוי בלוד -לא יצא!

כשיש לו בית בא"י לא קנסי', וכשיש לו רק אושפיזא קנסינן

והכניסה לו עבדים ושפחות, ודעתו לחזור, מהו?

תיבעי למ"ד: הדין עמה: כשלה דמו, או כיון דמשעבד לפירא כשלו דמו?

ותיבעי למ"ד: הדין עמו: כשלו דמו, או כיון דלא קני לגופה כידה דמו? תיקו.

והך: דאיבד את זכותו! -כאן שדעת רבו לחזור, כאן שאין דעתו לחזור;

וכך תני: בברייתא.

ר"ע: ש''מ משמואל תרתי: א. הך ב. המוכר שדהו בשנת היובל עצמה,

לרב: מכורה ויוצאה ולשמואל: אינה מכורה כלל

במקום אחד המכר חוזר ובאחד אינו חוזר, וא''י איזה מהם.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת גיטין · הדף היומי היום