כתובות דף קיא עמוד א

פרק שלושה עשר

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ר"ז השתמט מר"י שרצה לעלות לא"י ואר"י: כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה, ד'בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה'.

ולר"ז בכלי שרת כתוב.

ור"י: כלי שרת מהשבעתי אתכם בנות ירושלים וגו',

ור"ז: ההוא שלא יעלו ישראל בחומה.

ור"י: השבעתי אחרינא כתיב.

ור"ז לכדריב"ח: ג' שבועות א. שלא יעלו ישראל בחומה;

ב. שלא ימרדו באומות העולם;

ג. שהשביע הקב"ה את העכום שלא ישתעבדו בישראל יותר מדי

ור"י: אם תעירו ואם תעוררו כתיב.

ור"ז: מיבעי לכדרבי לוי, דשש שבועות הללו למה?

ג' שאמרנו, וג' א. שלא יגלו את הקץ,

ב. ושלא ירחקו את הקץ, ג. ושלא יגלו הסוד לעכו"ם.

א.'בצבאות או באילות השדה' ר"א: אמר הקב"ה לישראל: אם אתם מקיימין את השבועה מוטב, ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה.

ב. ר"א: כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון, ד'העם היושב בה נשוא עון.

א"ל רבא: אנן בסובלי חלאים מתנינן לה.

ג. רב ענן: כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח, דמזבח אדמה תעשה לי', 'וכפר אדמתו עמו'.

ד. עולא היה רגיל לעלות לארץ ישראל, ונפטר בחו"ל,

וכשאמרו לר"א אמר אנת עולא על אדמה טמאה תמות?

אמרו לו: ארונו בא, א"ל: אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה.

ה. אותו שנפלה לו יבמה בי חוזאה ושאל לר"ח אם לירד וליבמה

א"ל: אחיו נשא כותית ומת, ברוך המקום שהרגו, והוא ירד אחריו?

ו. שמואל: כשם שאסור לצאת מא"י לבבל, כך אסור מבבל לשאר ארצות.

רבה ורב יוסף: אפילו מפומבדיתא לבי כובי.

ז. ההוא שיצא מפומבדיתא לבי כובי, נידהו רב יוסף.

ח. ההוא שיצא מפומבדיתא לאסתוניא, ונפטר.

אמר אביי: אי רצה ולא יצא, יכל לחיות.

ט. רבה ורב יוסף: כשרין שבבבל א"י קולטתן, כשרין שבשאר ארצות בבל קולטתן.

ולא לענין יוחסין- דא"י עיסה לבבל, אלא לענין קבורה.

י. ר"י: כל הדר בבבל כאילו דר בא"י ד'הוי ציון המלטי יושבת בת בבל'.

יא. אביי: נקטינן: בבל לא תראה חבלי דמשיח,

תרגמה: אהוצל דבנימין, וקרו ליה 'קרן הפליטה'.

יב. ר"א: מתים שבחו"ל אינם חיים, ד 'ונתתי צבי בארץ חיים', ארץ שצביוני בה מתיה חיים, שאין צביוני בה - אין מתיה חיים.

יג. מתיב ראב"מ: 'יחיו מתיך נבלתי יקומון',

יחיו מתיך - מתים שבא"י, 'נבלתי יקומון'- מתים שבחו'ל,

ונתתי צבי בארץ חיים- אנבוכדנצר כתוב שאמר ה' שיביא מלך קל כצבי

א"ל: רבי, מקרא אני דורש: נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה.

והך דנבלתי יקומון! -בנפלים כתיב.

יד. וראב"מ 'נותן נשמה לעם עליה' מיבעי לכדר"א דאפילו שפחה כנענית שבא"י מובטח לה שהיא בת העוה"ב,

כתיב כאן: לעם עליה, וכתיב שם: שבו לכם פה עם החמור - עם הדומה לחמור.

טו. 'ורוח להולכים בה' מרי"ו: כל המהלך ד' אמות בארץ ישראל - מובטח לו שהוא בן העוה"ב,

• ולר"א: צדיקים שבחו"ל אינם חיים?

אר"א: ע"י גלגול.- ולא צער הוא דמחילות נעשות להם בקרקע

טז. 'ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם' - קרנא: דברים בגו, יודע היה יעקב אבינו שצדיק גמור היה, ואם מתים שבחו"ל חיים, למה הטריח את בניו? שמא לא יזכה למחילות.

כיוצא בדבר: 'וישבע יוסף את בני ישראל וגו', ר'ח: דברים בגו, יודע היה יוסף בעצמו שצדיק גמור היה, ואם מתים שבחו"ל חיים, למה הטריח את אחיו ד' מאות פרסה? שמא לא יזכה למחילות.

יז. שלחו אחיו לרבה: יודע היה יעקב שצדיק גמור היה וכו',

והוסיפו מאילפא: מעשה באחד שהצטער על אשה אחת וביקש לירד, וכששמע זאת גלגל בעצמו עד יום מותו, ואף שחכם גדול אתה, אינו דומה לומד מעצמו ללומד מרבו; ויש לך רב בא"י, ורי"ו הוא, ואם אין אתה עולה, הזהר בג' דברים,

אל תרבה בישיבה - שישיבה קשה לתחתוניות,

ואל תרבה בעמידה - שעמידה קשה ללב,

ואל תרבה בהליכה - שהליכה קשה לעינים,

אלא שליש בישיבה, שליש בעמידה, שליש בהילוך,

כל ישיבה שאין עמה סמיכה - עמידה שיש בה סמיכה נוחה הימנה.

והוסיפו: יצחק ושמעון ואושעיא אמרו דבר אחד: הלכה כר"י בפרדות;

דלר"י: פרדה שתבעה, אין מרביעין עליה לא סוס ולא חמור אלא מינה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת כתובות · הדף היומי היום