כתובות דף קט עמוד ב

פרק שלושה עשר

אביי: דווקא עד, אבל דיין - לא איבד את זכותו,

דתר"ח: אין העדים חותמין על השטר אלא א"כ קראוהו,

אבל הדיינין חותמים אף שלא קראוהו.

אביי: דווקא לאחר, אבל לעצמו לא איבד את זכותו,

דאם לא היה עושה כן לא היה יכול לקנות,

ואין לומר שהיה לו למסור מודעה דחבר דחברך חבר יש לו,

בא אפוטרופוס לפני אביי, א"ל: עשאה סימן לאחר - איבד את זכותו.

אמר: אי היה אבי יתמי קיים, היה טוען תלם אחד עשיתי לך!

א"ל: יפה אמרת דארי"ו: אם טען ואמר תלם אחד עשיתי לך נאמן, לך והבא לו תלם אחד.

היה עליו שורת דקלים,

א"ל: אי היה אביהם קיים היה טוען 'חזרתי ולקחתי ממנו',

א"ל: יפה אמרת דארי"ו: טען ואמר חזרתי ולקחתיו ממנו - נאמן.

אביי: כשמעמיד אפוטרופוס יעמיד אחד שיודע להפך בזכות היתומים

אדמון אומר: ילך לו בקצרה,

וחכמים אומרים: יקנה לו דרך במאה מנה או יפרח באויר.

רב: כגון שהקיפוה ד' בנ"א מד' רוחותיה. ויקשה דא"ה מ"ט דאדמון

רבא: בד' שבאו מכח ד', וד' שבאו מכח א'- לכו"ע מצי לדחותו,

וחלקו: בחד שבא מכח ד' לאדמון: מכל מקום דרך יש לי אצלך.

ולרבנן: אי שתקת שתקת, ואי לא אחזיר הקרקע לבעליהן ולא תוכל להוציא מהם בדין,

אותו שאמר ליתן הדקל לבתו וחילקו היתומים בנכסים [בלי הדקל]

אביי לרב יוסף: לא דמי למתני' דכל חד מצי מדחי אבל כאן הדקל אצלם

אלא תקנתם שיתנו קודם הדקל ואח"כ יחלקו שאר הנכסים,

אותו שאמר ליתן הדקל לבתו והשאיר שני חצאי דקל,

ר"א הסתפק עד שאמרו לו מרבא: דקרו אינשי לב' חצאי דקל- דקל.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת כתובות · הדף היומי היום