כתובות דף כז עמוד א

פרק שני

ב. א"ד: כך הקשה והרי אשקלון ע"י ממון היה, ודווקא עדים מעידין אותה, ואי לא העידו לא. ואף בנחבשה. ודחי' דשאני נתמשכנה,

ג. רמי דתנן: על ידי ממון מותרת לבעלה, ורמינהו: העיד רבי יוסי כו'.

והא אשקלון דע"י ממון, ומשמע דבאין עדים לא,

ומשני, כרשב"יצ דכאן שיד ישראל תקיפה על עכו"ם, כאן שלא,

רב: כגון נשי גנבי, ולוי: כגון אשתו של בן דונאי. אבל לא גונבי ממון

חזקיה: והוא שנגמר דינן להריגה, ורי"ו: אף שלא נגמר דינן להריגה.

עיר שכבשוה כרכום, כל כהנות שנמצאו בתוכה - פסולות.

ואם יש להן עדים, אף עבד או שפחה נאמנין.

ואין נאמן אדם על ידי עצמו.

בשעת שלום חביות פתוחות אסורות, סתומות מותרות,

בשעת מלחמה - אלו ואלו מותרות, לפי שאין פנאי לנסך!

א. רב מרי: לבעול יש פנאי [-ולהכי במתני' פסולות], לנסך אין פנאי.

ב. מחזקיה: בכרכום של אותה מלכות [אין פסולות], כאן בכרכום של מלכות אחרת.

בשל אותה מלכות לא חיישי דאחד עוקר כריא"ש דמשמרות רואות זו את זו. ולא חיישי דישן אחד, דיש רץ במקלות כלבים ואווזים להשגיחם להעירם,

ראב"ז: חלקו ר"י הנשיא ורבנן חד תירץ דבשל אותה המלכות וקשיא כל הני וכך תירץ,

• בעי רבי ירמיה: במחזקת רק אחת אי כל חדא היינו הא או לא ?

ואף דגבי שני שבילין, אחד טמא ואחד טהור, והלך באחד מהן ועשה טהרות, ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות,

לר"י: אם נשאל זה בפנ"ע וזה בפנ"ע טהורות, שניהם כאחת- טמאות,

ולר' יוסי: בין כך ובין כך - טמאין.

רי"ו: בבת אחת – לכו"ע טמאין, בזה אחר זה -לכו"ע טהורים,

נחלקו בבא לישאל עליו ועל חבירו, אי מדמי לבבת אחת או לבזא"ז

כאן אין לדמות לבבת אחת בזה דשרי לכולהו,

דהא כאן מי יימר דאיטמי, משא'כ בשני שבילין,

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת כתובות · הדף היומי היום