כתובות דף פה עמוד א

פרק תשיעי

יב"ח א"ל לשלוחו שיתפסה,

א"ל ר"פ ורבדר"י: תופס לב"ח במקום שחב לאחרים, לרי"ו לא קנה

ותפסוה ר"פ חתר במשוטים, ורהבדר"י מתח החבל, וכל אחד אמר שקנה הכל,

א"ל רפב"א: והא לרב ושמואל דווקא שצבורין ומונחין ברה"ר!

אמרו לו: שגם הם לקחו מאמצע הנהר שהוא כרה"ר

כשהגיעו לרבא א"ל: 'אווזים לבנים הפושטים גלימות אנשים',

כך אר"נ: והוא שתפסה מחיים [ותפיסתם לא מועלת]

אבימי בר"א שלח כסף שחייב לאנשי חוזאי ביד חמא ב'א ופרעם

וכשביקש שטר על הפירעון,

א"ל שזהו עבור חוב אחר שהיה חייב עבורם שלא בשטר,

בא לפני ר"א ושאלו אם יש לו עדים שפרעם א"ל שלא,

א"ל מיגו דיכולים לומר להד"ם יכולים לומר סטראי,

לענין אם השליח חייב לשלם,

ר"א: אם א"ל קח שטר ושלם- חייב, שהביא קודם שקיבל השטר

ואם א"ל תן המעות וקח השטר- לא משלם [שנהג כנדרש]

ולא היא- בין כך ובין כך משלם, דא"ל: לתקן שלחתיך ולא לעוות.

וכשהגיעו היורשים לגבותו א"ל שתפסה מחיים,

ר"נ: היות ואין לה עדים שתבעוה ולא נתנה, הר"ז בתורת פקדון כל עוד ולא חידשה תפיסתה, ולפיכך תפיסה דלאחר מיתה אינה כלום.

כשב"ד דרבא חייב אשה בשבועה,

אמרה בת ר"ח: שחשודה אשבועה והפכה רבא לשבועה אבע"ד,

בפעם אחרת ישבו לפניו ר"פ וראב"מ והביאו שטר לפניהם,

ואמר ר"פ: דיודע בשטר שהוא פרוע,

שאלו רבא: דאם אין עד אחד עמו אזי עדותו אינה כלום,

א"ל ראב"א: דלא גרע מבת ר"ח, שהאמינה לגבי שבועת האשה,

א"ל דבת ר"ח: קים בגווה משא"כ ר"פ,

והשתא דקים בגווה דבר הוא, אזי אבא מר ברי מרע שטר על פיו ולא קרענא

כשב"ד דרבב"א חייב אשה בשבועה,

ואמר הבע"ד: שתבוא ותשבע שאפשר תתבייש ותודה,

אמרה האשה: שמוכנה להודות אלא שיכתבו לה הזכות שאם תשבע תיטול וארב"א: שיכתבו.

ר"פ: משום דבאתם ממולאי אמרתם מילי מוליתא?

הא אמר רבא: דאשרתא דדייני שנכתבה קודם חתימת העדים פסולה דנראה קשר, וה"נ כאן,

וליתא, מדר"נ דלר"מ: אף מצאו באשפה, וחתמו ונתנו לה כשר,

ואף רבנן דחלקו אר"מ רק בגיטי נשים דבעי' כתיבה לשמה אבל בשאר שטרות מודו,

דאר"א מרי"ו: שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו, שכבר נמחל שיעבודו ומשמע דרק מצד דנמחל שיעבודו, אבל לא חיישי' לנראה כשקר.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת כתובות · הדף היומי היום