כתובות דף צח עמוד ב

פרק אחד עשר

בשוה מאתים במנה- דאמרי לה את אפסדת,

אבל שוה מנה במאתים לא אמרי' אנא ארווחנא,

רנב"י כאן שנה רבי: הכל לבעל המעות,

דהוסיפו לו אחת יתירה לר"י: הכל לשליח, ולרבי יוסי חולקין,

והא דלרבי יוסי הכל לבעל המעות מיירי בדבר שאין לו קצבה,

ר"פ הלכתא: דבר שיש לו קצבה חולקין, דבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות. וקמ"ל דהתירוץ נכון.

והלך ומכר כור אי מוסיף על דבריו הוא וחצי מיהא קנה,

או"ד מעביר על דבריו הוא, וחצי כור גם לא קנה.

א. אין להוכיח מדאמר בעה"ב לשלוחו תן להן חתיכה לאורחין, והוא אומר טלו ב', והן נטלו ג' כולן מעלו,

דאי מעביר על דבריו הוא בעה"ב אמאי מעל והא שליח שלא עשה שליחותו שליח מעל ולא בעה"ב,

דכאן מיירי דא"ל טלו א' מדעת בעה"ב וא' מדעתי, והם לקחו ג'

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת כתובות · הדף היומי היום