כתובות דף קא עמוד ב
פרק שנים עשר
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
לימא כתנאי: ר"א: אין מעשה קטנה כלום, ואין בעלה זכאי במציאתה ולא במעש"י ולא בהפרת נדריה, ואינו יורשה ואינו מיטמא לה, כללו של דבר: אינה כאשתו לכל דבר אלא שצריכה מיאון [ולכא' היינו רב דקטנה אין לה כתובה]
רבי יהושע: מעשה קטנה כלום, ובעלה זכאי במציאתה ובמעש"י ובהפרת נדריה, ויורשה ומיטמא לה,
כלל הדבר: כאשתו לכל דבר אלא שיוצאה במיאון; [ולכא כשמואל]
ודחינן לר'א: לכו"ע לא חלקו, ואליבא דרבי יהושע -לשמואל כמותו
לרב: דווקא שם דשממנה אליו, אבל ממנו אליה [כתובה ותנאי כתובה] לא.
ב. ולא בלאות.
רהב"ח לר"כ אמרת משמואל: דווקא בנכסי מלוג, אבל נכסי צאן ברזל יש לה.
לא אממאנת דהא אי יש היא נוטלתם ואם אין אינה לוקחת אותם
ולא אאילונית דאם ישנם נוטלתם ואם אינם דווקא נכסי מלוג לוקחת דברשותה, ולא נכסי צאן ברזל
אלא אשניה, וקנסו רבנן לדידה בדידיה, ולדידיה בדידה.
רשב"א: ש"מ מדר"כ שאם הכניסה גלימה שלא רשמה בנדודייתה קרן הוא [לימכר ולאכול פירות] ולא לובשתו עד שבלה
והא דר"נ ס"ל: דפירא הוא [ולובשם]- ר"נ חלק.
ב. אין להן כתובה.
שמואל: ל"ש אלא מנה מאתים, אבל תוספת יש להן.
ותנ"ה: בנשים שאמרו חכמים אין להן כתובה,
אבל נשים ש'יוצאות שלא בכתובה', כגון עוברת על דת וחברותיה אין להן תוספת, וכ"ש מנה מאתים
והיוצאת משום שם רע - נוטלת מה שלפניה ויוצאה.
מסייע לר"ה: דזינתה, לא הפסידה ובלאותיה קיימין.
תני תנא לפני ר"נ: זינתה, הפסידה בלאותיה קיימין,
וא"ל דוכי כליה זינו? אלא תני לא הפסידה,
רבב"ח מרי"ו: זו דברי רבי מנחם סתימתאה,
אבל חכ"א: זינתה, לא הפסידה בלאותיה קיימין.
א. אם מתחלה נשאה לשם אילונית - יש לה כתובה.
ר"ה אילונית אשה ואינה אשה, הכיר בה - יש לה כתובה, לא הכיר בה - אין לה כתובה;
אלמנה אשה גמורה, בין הכיר בה בין לא הכיר בה - יש לה כתובה;
ולר"י: אחת זו ואחת זו אשה ואינה אשה, הכיר בה יש לה כתובה, לא הכיר בה אין לה כתובה.
ותיובתא דר"ה מהך דכנסה בחזקת שהיא כן ונמצאת שהיא כן יש לה כתובה, הא סתמא אין לה כתובה,
ואין לומר הא סתמא יש לה, דא"ה לשמעי' סתמא וכ"ש הא,
ועוד דלהדיא תני אין לה כתובה,
ר"ה: מתני' הטעתו שסבר מדלא חולק באלמנה אף בסתם יש לה
ולא היא דכ"ק לאלמנה היינו כהמשל לדין איילונית דבהכיר בה יש לה
א. הדרן עלך אלמנה ניזונת.
פרק שנים עשר - הנושא את האשה
הנושא את האשה, ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים,
- חייב לזונה חמש שנים.
ניסת לאחר, ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים,
- חייב לזונה חמש שנים.
לא יאמר הראשון לכשתבא אצלי אזונה,
אלא מוליך לה מזונותיה למקום שאמה.
וכן לא יאמרו שניהם הרי אנו זנין אותה כאחד,
אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות.
ניסת - הבעל נותן לה מזונות, והן נותנין לה דמי מזונות.
מתו בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין, והיא ניזונת מנכסים משועבדים מפני שהיא כבעלת חוב.
הפקחים כתבו ע"מ שאזון את בתך ה' שנים כל זמן שאת עמי
אתמר: האומר לחבירו חייב אני לך מנה,
לרי"ו: חייב, ולר"ל: פטור.
מיירי בדלא אמ"ל אתם עדיי, וא"ל חייב אני לך מנה בשטר,
לרי"ו: חייב, שטר חזק כמו שאומר אתם עדים;
ולר"ל: פטור, דלא אלימא מילתא דשטר.
אין להוכיח לפלוגתא דמתני' דחייב לזונה ה' שנים דמיירי בשטר פסיקתא
כר"ג מרב דכמה אתה נותן לבנך \ לבתך? כך וכך, עמדו וקידשו קנו, הן הן הדברים הנקנין באמירה.
והך ד'כתב לכהן שאני חייב לך חמש סלעים -חייב ליתן לו חמש סלעים, ובנו אינו פדוי
- שאני דמשועבד מדאורייתא. וכתב - כדי לברר לו כהן
ואינו פדוי כעולא: דבר תורה פדוי רק כשיתן ואמרו דאינו פדוי גזירה שמא יאמרו פודין בשטרות
רבא: כתנאי: ערב שחתום אחר חתימת העדים גובה מנכסים בני חורין, וכך נהג רבי ישמעאל
א"ל בן ננס: אינו גובה לא בני חורין ולא ממשועבדים, [לכא' כר"ל]
דהרי שהיה חונק את חבירו בשוק, ומצא חבירו וא"ל הנח לו ואני אתן לך פטור, שלא מאמונת הערב הלוהו,
לבן ננס: כ"ע לא חלקו,
לרי"ש: רי"ו כרי"ש. ור"ל דווקא כששייך שיעבוד דאורייתא משא"כ כאן
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת כתובות · הדף היומי היום