כתובות דף קד עמוד ב

פרק שלושה עשר

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

תני ריב"ק במתני' דב"ק: תבעה כתובתה הרי היא כבתחלה,

ואם היה שטר כתובה יוצא מתח"י - גובה כתובתה לעולם.

שלח רנבר"ח לרנב"י: ילמדנו רבינו, כששטר כתובה יוצא מתחת ידה מחלוקת, או כשאין יוצא מתחת ידה? והלכה כמי?

שלח לו: מחלוקת- בשאין שטר כתובה יוצא מתח"י,

אבל כשיוצא גובה לעולם, וכחכמים,

• ריב"ל מבר קפרא: דווקא מנה מאתים, אבל תוספת יש לה;

ור"א מרי"ו: אף לא תוספת, כר"ינ: דתנאי כתובה ככתובה.

מרב: רק מנה מאתים, אבל תוספת יש לה.

ר"א לר"ה: אמר רב כך?

- ושאלו אם בא להשתיקו או להשקותו [יין]- א"ל להשתיקך.

• חמותו דר"ח אריכא, אשת אחיו היתה, ואלמנה בבית אביה, וזנה כ"השנה בבית אביה, ולבסוף בקשה מזונות ואמר שאין לה ביקשה כתובה ואמר שאין לה, תבעותו לדין אצל רב"ש,

ושם אמר ר"ח שזנה כל הכ"ה שנה ועל כתיפיו הביא מזונתיה,

- א"ל רב"ש טעם זה דבבית בעלה גובה כתובתה לעולם דאמרי' שמחמת שהתביישה לא תבעה וה'נ שייך כאן וחייבו לשלם,

וכשלא השגיח ר"ח ברב"ש, כתב רב"ש אדרכתא על נכסיו.

כשבא לרבא א"ל שדנו כראוי, ומשכך תבעה האלמנה הפירות מאותו היום ועד עתה,

ביקש רבא לראות האדרכתא וראה שלא כתב שם רב"ש 'שיודעים אנו שאלו נכסי המת', ביקשה ממנו שגם בלי אדרכתא שישלם מיום אחרון של הכרזה עד עכשיו,

א"ל דה"מ יכולה לגבות היכן שאין טעות באכרזתא, אבל כאן יש טעות ואינה יכולה,

אמרה לו והא מר הוא שאמר שאחריות לאו טעות סופר,

א"ל רבא דבא לא אמרי' דבהא רב"ש טעה מעיקרא שסבר דהני והני דידיה ולא משנה מהיכן תגבה,

ולא היא דפעמים דהולכת ומשבחת שדה היורש ואילו היורש לא משביח שדות הבעל, ואם יחזרו הקרקעות אזי יצא לעז על ב"ד שלא שקדו על תקנתה כהוגן,

פרק שלושה עשר - שני דייני

שני דייני גזירות היו בירושלים: אדמון וחנן בן אבישלום,

חנן אומר: שני דברים אדמון אומר שבעה.

מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות,

חנן אומר: תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה,

נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו: תשבע בתחלה ובסוף.

רבי דוסא בן הרכינס: כדבריהם.

רבן יוחנן בן זכאי: יפה אמר חנן לא תשבע אלא בסוף.

והך דשלושה דייני גזילות היו בירושלים,

אדמון בן גדאי, וחנן המצרי, וחנן בן אבישלום,

שלושה אשני - לא קשיא דרק דחשיב לי קתני,

גזירות אגזילות - רנב"י: שהיו גוזרין גזירות על גזילות;

כדתניא: קיטמה נטיעה רבי יוסי: גוזרי גזירות שבירושלים אומרים: נטיעה בת שנתה - שתי כסף, בת שתי שנים - ארבע כסף.

והך דשלשה דייני גזירות היו בירושלים: אדמון, וחנן, ונחום!

הך נחום ר"נ היא ולא הודו לו חכמים,

והך דר"פ מר"א: שצ"ד ב"ד היו בירושלים, כנגדן בתי כנסיות, וכנגדן במ"ד, וכנגדן בתי סופרים,

דיינין טובא הוו, וכי קאמרינן - אגוזרי גזירות אמרינן.

ר"י מרב אסי: גוזרי גזירות שבירושלים, היו נוטלין שכרן צ"ט מנה מתרומת הלשכה, לא ספקו אף שלא רצו מוסיפין עליהן.

יז' מעשים ומימרות בענין שוחד

א. קרנא לוקח איסתרא מזכאי ואיסתרא מחייב ודן להם הדין,

ולא הוי שוחד דלוקח תרוויהו ולוקח בתורת שכר ושכר בטלה כשמוכח שהיה מריח ביינות איזה עתיד להתקלקל,

ב. וכר"ה שביקש שישלמו על אחד שישקה במקומו השדות וידונם.

דאם לוקח בתורת אגרא 'תנן הנוטל שכר לדון דיניו בטלין',

ועל שכר בטלה דלא מוכח תניא 'מכוער הדיין שנוטל שכר לדון, אלא שדינו דין'

ג. רבי אבהו: בא וראה כמה סמויות עיניהן של מקבלי שוחד, אדם חש בעיניו נותן ממון לרופא, ספק מתרפא ספק אינו מתרפא, והן נוטלין שוה פרוטה ומסמין עיניהן, שנא': 'כי השוחד יעור פקחים'.

ד. 'כי השוחד יעור עיני חכמים' - אפילו חכם גדול ולוקח שוחד, אינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב,

'ויסלף דברי צדיקים' - אפילו צדיק גמור ולוקח שוחד, אינו נפטר מן העולם בלא טירוף דעת.

ה. ר"ד מר"נ ב"כ 'מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה'? אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום - יעמיד ארץ, ואם דומה לכהן שמחזר על הגרנות - יהרסנה.

ו. רבר"ש: דיין ששואל כלים פסול לדון דין. ודוקא באין לו להשאיל, אבל ביש לו לא.

ורבא שאיל מדב''מ אף דלא שיילי מיניה- שם רצה להחשיבו.

ז. רבא: טעם דשוחד- כיון דקביל שוחד, קרבה דעתו אצלו והוי כגופו, ואין אדם רואה חובה לעצמו.

ח. שוחד? שהוא חד.

ט. ר"פ: לא ידון אדם לא למי שאוהב שלא יראה לו חובה, ולא למי ששונא שלא יראה לו זכות.

י. אביי: ת''ח שבני עירו אוהבים אותו,

לא מפני מעלתו אלא שלא מוכיחם במילי דשמיא.

יא. רבא: בתחילה כל בני מחוזא אהבוני, כשנעשיתי דיין חלקם שנאוני

כיון שראיתי שמי שמתחייב עתה זוכה למחר, אם אני אהוב כולם יאהבוני ואם שנוי הכל ישנאוני,

יב. 'ושוחד לא תקח' אף שוחד דברים, מדלא כתיב 'בצע' לא תקח.

- שוחד דברים כאותו מעשה שנתן את ידו לשמואל כשעבר הנהר ושאלו מה עשה לו,

- א"ל שיש לו דין אצלו א"ל שהוא פסול אצלו לדין,

יג. אמימר ישב בדין ופרחה נוצה על ראשו ובא אחד ולקחה וכששאלו וא"ל שיש לו דין א"ל שפסול לדונו,

יד. מ"ע: אחד כיסה רוק לפניו, כששאלו א"ל שיש לו דין א"ל שפסול לדונו,

טו. ריב"י: היה רגיל אריסו ליתן כל ער"ש סל פירות יום אחד הביא בה' בשבת א"ל מ"ש א"ל דדין יש לו וכדרך ארץ הביא לו

א"ל שפסול לדונו – והושיב זוג ת"ח שידונוהו,

כשהלך אמר לעצמו אי ירצה יטען כך ואם ירצה יטען כך אמר תיפח נפשם של מקבלי שוחד, ומה אני שלא נטלתי, ואם נטלתי שלי נטלתי - כך, מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה.

טז. ריב"א הביא לו אחד ראשית הגז, וכששאלו מאין הוא,

א"ל מדוך פלן, שאלו אם עד לכאן לא היה לו למי להביא,

א"ל שיש לו דין ואמר אגב אורחיה יביא לו, ופסל עצמו מלדון – ולא קיבל ממנו, והושיב לו זוג ת"ח ובתוך שהוא הולך אמר אם ירצה יטען כך ואם ירצה יטען כך.

אמר: תיפח נפשם של מקבלי שוחד, ומה אני שלא נטלתי, ואם נטלתי שלי נטלתי - כך, מקבלי שוחד עאכו'כ,

יז. ר"ע שהביא לו אדם כלי מלא דגים קטנים וא"ל שיש לו דין אצלו לא קיבל ממנו ופסל עצמו מלדון, וכשאמר לו שלא ידונו, אלא שיקבל ושלא ימנע ממנו להקריב לו בכורים, דתניא: 'ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים

לחם שעורים וכרמל בצקלונו' - וכי אלישע אוכל בכורים היה?

אלא לומר לך: כל המביא דורון לת"ח - כאילו מקריב בכורים. רק אז הסכים לקבל,

ושלח לר"נ שידונו, הבין שר"ע פסל עצמו משום דקרובו הוא – והיה לפניו דין יתומים אמר האי עשה והאי עשה ועשה דכבוד תורה עדיף, ודן בזה קודם היתומים ונסתתמו טענות הבע"ד

מעשה דר"ע ואליהו

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת כתובות · הדף היומי היום