כתובות דף קג עמוד א

פרק שנים עשר

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

א. לא יאמרו שניהם וכו'.

שכר ריחים לחברו בשכר שיטחן עבורו ולסוף התעשר המשכיר וקנה לעצמו ריחיים וחמור, ולכך ביקש מהשוכר הדמים עצמם, סבר רבינא לומר כדין המשנה דלא יאמרו שניהם הרי אנו זנין אותה כאחד, אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות,

ודחאו רב עוירא: דשם בטן אחת יש לה ואינה יכולה לאכול משניהם לפיכך האחד ישלם מעות,

משא'כ ברחיים יכול לומר שברחיים החדשות יטחון וימכור ואילו הוא ימשיך לטחון עבורו,

וה'מ דוקא באין מצוי לשוכר למכור טחינתו בדמים דבלא זה אמרי' דכופין השוכר על מדת סדום,

ב. אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי,

אין היורשין יכולין לומר לה לכי לבית אביך ואנו זנין אותך, אלא זנין אותה ונותנין לה מדור לפי כבודה.

אמרה אי אפשי לזוז מבית אבא, יכולין היורשין לומר לה אם את אצלנו יש ליך מזונות, ואם אין את אצלנו אין ליך מזונות.

אם טענה מפני שהיא ילדה והן ילדים, זנין אותה והיא בבית אביה.

• ת"ר משתמשת במדור בעבדים ושפחות בכרים וכסתות בכלי כסף ובכלי זהב, כדרך שמשתמשת בחיי בעלה, שכך כתב לה ואת תשבי בביתי וניזונת מנכסי כל ימי אלמנותך,

בביתי- רב יוסף: ולא בבקתי.

• ר"נ: יתומים שמכרו מדור אלמנה - לא עשו ולא כלום. דמשעבדי לה מחיים, משא"כ בקדמו ומכרו בנכסים מועטין מה שמכרו מכרו'- דלא משעבדי לה מחיים,

• אביי נקיטינן: מדור אלמנה שנפל - אין היורשין חייבין לבנותו.

ותנ"ה, ואף אומרת הניחוני ואבננו משלי – אין שומעין לה,

• בעי אביי: שיפצה, מאי? תיקו.

ד. אמרה אי אפשי.

ולא מביאים לה כשיושבת לבד דברכת הבית ברובה ואם רוצה כהשיעור שהיתה יושבת אצלם יכולה,

ר"ה: לשון חכמים ברכה, עושר, מרפא.

ברכה, הא דאמרן.

עושר, דתנן המוכר פירות לחבירו, אם היה פקח שוכר את מקומו.

מרפא דתנן: לא ילעוס חטין ויניח ע"ג מכתו בפסח, מפני שמחמיצות.

בשעת פטירתו של רבי, אמר: לבני אני צריך, נכנסו בניו אצלו.

א"ל: הזהרו בכבוד אמכם; נר יהא דלוק במקומו, שולחן יהא ערוך במקומו, מטה תהא מוצעת במקומה,

יוסף חפני, שמעון אפרתי, הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי.

• הזהרו בכבוד אמכם. -ולאו דאורייתא דאשת אב לאחר מיתה היא

• נר דלוק במקומו ושולחן ערוך במקומו ומטה מוצעת במקומה.

שכל ער"ש בא לביתו וכשפעם אחת הגיעה שכנה וקראה בקול,

א"ל אמתיה דרבי שתיקו דרבי יושב כאן, וכששמע רבי יותר לא הגיע שלא להוציא לעז על צדיקים הראשונים.

• יוסף חפני, שמעון אפרתי, הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי.

סברו שהתכוון בעוה"ז אך שנפטרו לפניו, הבינו דלעוה"ב כיון, ומה שאמר שלא יאמרו פסול היה בהם שלא זכו להתעסק בקבורתו ונתברר כי מה שלא מתו קודם זכותו של רבי הגינתם

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת כתובות · הדף היומי היום