קידושין דף יז עמוד ב
פרק ראשון
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
ת"ר: 'אשר ברכך ה' אלהיך' הכל לפי ברכה תן לו,
'הענק תעניק' מכל מקום
ראב"ע: דברים ככתבן, נתברך בית בגללו - מעניקים לו,
לא נתברך בגללו - לא מעניקים לו
והך: דהענק תעניק- דברה תורה כלשון בני אדם.
עבד עברי עובד את הבן ולא את הבת,
אמה עבריה - אינה עובדת לא את הבן ולא את הבת,
הנרצע והנמכר לעכו"ם - אינו עובד לא את הבן ולא את הבת.
אמר מר: עבד עברי - עובד את הבן ולא את הבת.
דת"ר: 'ועבדך שש שנים' 'לך' ולא ליורש. ד'שש שנים יעבוד' הרי לבן אמור
ומרבה אני: את הבן, שקם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה.
ואין לרבות: האח מדין יבום- דאינו אלא במקום שאין בן.
ולא פרכי: דבבן יש גם שדה אחוזה - דאף כאן אין יבום אלא במקום בן
אמה העבריה - אינה עובדת לא את הבן ולא את הבת.
ר"פ: 'ואף לאמתך תעשה כן', כנרצע שלא עובד את הבן ולא את הבת.
והך: ד'ואף לאמתך תעשה כן' להעניק, ולא לרציעה ד'ואם אמר יאמר העבד' ולא אמה
הנרצע והנמכר לעכו"ם - אינו עובד לא את הבן ולא את הבת.
נרצע 'ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם' ולא את הבן והבת.
חזקיה: נמכר לעכו"ם- 'וחשב עם קונהו' - ולא עם יורשי קונהו.
עכו"ם יורש את אביו דבר תורה ב
רבא: 'וחשב עם קונהו' ולא עם יורשי קונהו, מכלל דיש לו יורשים,
גר את העכו"ם – רק מדברי סופרים, דתנן: גר ועכו"ם שירשו את אביהם עכו"ם, גר יכול לומר לעכו"ם טול עכו''ם ואני מעות, טול אתה יין נסך ואני פירות, משבאו לרשות גר אסור
ואי דאורייתא אפי' לא באו לרשותו חילופי עכו'ם הוא ואסור,
אלא: מדרבנן גזור שמא יחזור לסורו,
ותנ"ה: דבד"א- כשירשו, אבל כשנשתתפו - אסור.
עכו"ם את הגר וגר את הגר - לא מד"ת ולא מדברי סופרים,
דתנן: לוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו לא יחזיר לבניו,
ואם החזיר - אין רוח חכמים נוחה הימנו.
והך: דרוח חכמים נוחה הימנו היינו בהורתו ולידתו בקדושה.
רחב"א מרי'ו: עכו"ם יורש את אביו ד"ת- מ'כי לבני לוט נתתי את ער ירושה'.
לא מ'כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר'- דשאני ישראל מומר
ורי''ו לא כרבא: דלא כתיב 'וחשב עם קונהו' ולא עם יורשי קונהו.
ורבא לא כרי''ו: משום כבודו דאברהם שאני.
יש בעברי שאין בעבריה, ויש בעבריה שאין בעברי.
יש בעברי שיוצא בשנים, ביובל, במיתת האדון, משא"כ בעבריה.
ויש בעבריה שהרי יוצאה בסימנין, ואינה נמכרת ונשנית, ומפדין אותה בעל כורחו, משא"כ בעברי.
אמר מר: יש בעברי שאין בעבריה.
היינו בייעדה דבעי גיטא וקמ"ל דלא יוצאה בשנים,
ויוצאה בסימנין היינו רק אם לא ייעדה.
ואינה נמכרת ונשנית.
מכלל דעבד עברי נמכר ונשנה- היינו בשני גניבות
רבא: והך ד'בגניבתו' ולא בכפילו ולא בזממו שאין אתה מוכרו שוב
היינו באותה גניבה.
אביי דחה: דגניבתו טובא משמע,
- אלא לאביי: כאן באדם אחד שאינו נמכר, כאן בשני בני אדם.
ת"ר: גניבו אלף, ושוה ת"ק - נמכר וחוזר ונמכר,
גניבו חמש מאות, ושוה אלף - אינו נמכר כלל
ר"א: אם היה גניבו כנגד ממכרו - נמכר, ואם לאו - אינו נמכר.
רבא: בזה זכנהו ר"א לרבנן, דמ"ש גניבו ת"ק ושוה אלף דאין נמכר- ד'נמכר כולו' ולא חציו, ה"נ 'נמכר בגניבתו' ולא נמכר בחצי גניבתו.
ומפדין אותה בעל כרחו.
אביי: בע"כ דאב, משום פגם משפחה. [ולא דאדון כרבא דפשוט שהרי כסף בידו]
משא"כ ע"ע שילך וימכור עצמו שוב אבל אשה אינה נמכרת ונישנת
- וכר"ש: דמוכר אדם את בתו לאישות ושונה, לשפחות ושונה, לאישות אחר שפחות, אבל לא לשפחות אחר אישות.
רש"א: כשם שאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות, כך אינו מוכר בתו לשפחות אחר שפחות.
ובפלוגתא דהני תנאי.
דתניא: בבגדו בה
ר"ע: כיון שפירש טליתו עליה, שוב אין רשאי למוכרה, דס"ל אם למקרא
ר"א: כיון שבגד בה, שוב אין רשאי למוכרה. דס"ל אם למסורת
ור"ש סבר: יש אם למקרא ולמסורת.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת קידושין · הדף היומי היום