קידושין דף סה עמוד ב

פרק שלישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושיו, ואפילו שניהם מודים.

רבר"ה: המקדש בעד אחד בי''ד הגדול [רב וא"ד רבי]: אין חוששין לקידושיו.

והך: דשנים שבאו ממדה''י ואשה עמהם וחבילה עמהם,

זה אומר: זו אשתי וזה עבדי וזו חבילתי,

וזה אומר: זו אשתי וזה עבדי וזו חבילתי,

ואשה אומרת: אלו שני עבדי וחבילה שלי

צריכה שני גיטין, וגובה כתובתה מן החבילה.

וא"א דבשני עדים לא תאמן, אלא בעד אחד,

- ודחי': דמי נאמן בהכחשה אלא למישרא לעלמא לכו"ע שרי

וכאן חלקו: אי צריכה שני גיטין כדי לגבות כתובתה מן החבילה,

וכר"מ דמטלטלי משתעבדי לכתובה.

מאי הוי עלה? ר''כ: אין חוששין לקידושיו, דיליף דבר דבר מממון

ולא אמרי': הודאת בע"ד כמאה עדים במקום דחייב לאחריני

ר"פ: חוששין לקדושיו.

מ"ז ורא"ס בני דרמב"א חלקו נכסיהם יחד

שאלו לר''א: 'על פי שני עדים' כדי שלא יוכלו לחזור בהם -והם לא חוזרים,

או שלא מתקיים הדבר אלא בעדים,

א''ל: לא איברו סהדי אלא לשקרי. [וא"כ יכולים ]

אמר לו עד אחד אכלת חלב, והלה שותק - נאמן,

ותנא תונא: אמר לו עד אחד אכלת חלב, והלה אומר לא אכלתי פטור. הא שתק מהימן

אמר לו עד אחד נטמאו טהרותיך, והלה שותק - נאמן,

ותנא תונא: עד אחד אומר נטמאו, והלה אומר לא נטמאו - פטור. הא שתק נאמן.

אמר לו עד אחד שורך נרבע, והלה שותק - נאמן,

ותנא תונא: ושנעבדה בו עבירה, ושהמית על פי עד אחד או ע"פ הבעלים - נאמן.

עד אחד - אי דמודה בעלים היינו ע"פ בעלים, אלא לאו דשתק ונאמן

וצריכא: חלב ולא חיישי לחולין בעזרה,

טהרות ולא מצד שמפסיד ימי טהרתו

שור ולא אמרי' דלא כל השורים עומדים לגבי מזבח

נאמנות עד אחד בערוה והלה שותק

איבעיא להו: אשתו זינתה בעד אחד, ושותק,

לאביי: נאמן.

לרבא: אינו נאמן דאין דבר שבערוה פחות משנים.

אביי: שנאמן: מדההוא סמיה שהיה מסדר משניות לפני שמואל וכשלא בא שלחו אחריו שליח שהלך בדרך אחת והוא בא בדרך אחרת משבא השליח אמר שאשתו זינתה

ואמר שמואל: דאי מיהמן לך גרשה ואי לא לא

לאביי: היינו אי נאמן שאינו גזלן,

לרבא: אי נאמן עליך כשני עדים, הוצא ואי לא לא

אביי הוכיח: ממעשה בינאי המלך שהלך לכוחלית שבמדבר וכיבש שם ששים כרכים, ובחזרתו שמח שמחה גדולה, וקרא לכל חכמי ישראל. ואמר להם אבותינו אכלו מלוחים בזמן שהיו עסוקים בבנין ביהמ''ק, אף אנו נאכל מלוחים זכר לאבותינו, והעלו מלוחים על שולחנות זהב.

והיה שם אחד איש לץ לב רע ובליעל ואלעזר בן פועירה שמו, ואמר לינאי המלך: לבם של פרושים עליך! הקם להם בציץ שבין עיניך, וכן עשה,

ויאמר יהודה בן גדידיה לינאי המלך: ינאי המלך, רב לך כתר מלכות, הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן! שהיו אומרים: אמו נשבית במודיעים, ויבוקש הדבר ולא נמצא. ויבדלו חכמי ישראל בזעם.

ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך: הדיוט שבישראל כך דינו, ואתה מלך וכהן גדול כך הוא דינך? - רומסם. ותורה מה תהא עליה?

א''ל: הרי כרוכה ומונחת בקרן זוית, כל הרוצה יבוא וילמוד.

מיד נזרקה בו אפיקורסות דהו"ל לומר: תינח תורה שבכתב, תורה שבע"פ מאי?

מיד ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירה, ויהרגו כל חכמי ישראל,

והיה העולם משתומם עד שבא שמעון בן שטח והחזיר התורה ליושנה.

א. לאביי: מיירי בעד אחד ובשנים מכחישים ובלא זה נאמן

דאי מיירי בתרי ותרי למה סמכת על הפוסלים,

ב. לרבא: לעולם תרי ותרי, וכדראב"מ: ובעדי הזמה,

ג. כר"יצ: שפחה הכניסו תחתיה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת קידושין · הדף היומי היום