ראש השנה דף ל עמוד א

פרק רביעי

ת''ק אפי' ב''ד ארעי, ר"ה: ובפני ב"ד דווקא

ופירוש המשנה שבירושלים תוקעין אפי' שלא בפני ב''ד,

וביבנה רק בפני ב''ד, ואפי' יחידים.

ועוד יתירה ירושלים שכל עיר שרואה ושומעת אותה תוקעין

תקיעה ביוה''כ וביובל

'ביה"כ תעבירו שופר בכל ארצכם' שכל יחיד חייב לתקוע.

וא"ד דר"ה: בזמן ב"ד דווקא

והך: דתקיעת יובל דוחה שבת בגבולין, איש בביתו היינו בזמן ב''ד

והך: שביובל תוקעין בכל ב''ד, וכל יחיד חייב לתקוע,

ובר''ה בשבת רק בסנהדרין גדולה, ואין כל יחיד חייב לתקוע

היינו שביובל יחיד תוקע בזמן ב''ד אפי' שלא בפני ב''ד.

ובר''ה יחיד תוקע רק בפני ב''ד

בעי ר"ז: ננערו לעמוד ולא עמדו, מהו?

אי יושבין בעי' ואיכא, או זמן ב"ד בעי וליכא - תיקו

רואה - ולא בנחל, שומעת - ולא בראש ההר,

קרובה -ולא חוץ לתחום, ויכולה לבוא -ולא שמפסיקה נהר.

בראשונה: היה הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד,

משחרב ביהמ"ק: התקין ריב"ז שיהא לולב ניטל במדינה שבעה, זכר למקדש, ושיהא יום הנף כולו אסור.

'זכר למקדש' ד'ציון היא דורש אין לה', מכלל דבעיא דרישה.

דמהרה יבנה ביהמ"ק, ורק עומר מתיר ויטעו להתיר בהאיר מזרח.

ושמא יבנה בסוף טו ולא יקריבו עומר לפני חצות.

רנב"י: בשיטת ר"י 'עד עצם היום הזה', עד ועד בכלל.

והתקין ריב''ז: היינו דרש והתקין לעשות כתורה.

בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום,

פעם אחת נשתהו העדים מלבוא, ונתקלקלו הלוים בשיר.

התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה.

ואם באו עדים אחר המנחה נוהגין אותו היום קודש, ולמחר קודש,

משחרב ביהמ"ק התקין ריב"ז שיהו מקבלין עדות החדש כל היום.

א. בבבל שלא אמרו שירה. ב. ר"ז: שאמרו שירה של חול.

ר"ז ראייה לדבריו: התקינו שלא יהו מקבלין עדות החדש אלא בשיש שהות להקריב תמידין ומוספין ונסכיהם, ולומר שירה שלא בשיבוש.

ודחינן דלא אמרו כלל, זהו השיבוש.

והך דתמיד של ר"ה, בשחרית -שיר של חול אפי קידשוהו

במוסף - 'הרנינו לאלהים עוזנו'.

במנחה – 'קול ה' יחיל מדבר'.

חל ר"ה בה' בשבת- 'הסירותי מסבל שכמו'. אם קידשוהו כבר

ולא 'הרנינו' שלא לחזור ולכפול

ואם לא קידשו עדיין -אומר 'הרנינו' אפי' שכופל במוסף כשיקדשו

אפי' למ''ד שמספק לא אומר, כאן בשחרית זהו שיר של יום

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת ראש השנה · הדף היומי היום