סנהדרין דף נד עמוד ב
פרק שישי
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִיא - אזהרה לשוכב.
לֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל ואומר וְגַם קָדֵשׁ הָיָה בָאָרֶץ עָשׂוּ כְּכֹל הַתּוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ וגו'.- לרי''ש: אזהרה לנשכב.
לר"ע וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה, קרי ביה לא תשכב.
בהמה מנא לן?
דת"ר: איש - פרט לקטן, אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה בין גדולה בין קטנה, מוֹת יוּמָת - בסקילה. דהכא תהרגו והתם כי הרג תהרגנו, בסקילה.
כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת - לנשכב.
ת''ל וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ. לאזהרה.
לרי''ש לֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל ואומר וגם קדש היה בארץ אזהרה לנשכב
לר''ע: לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ - לא תתן שכיבתך.
הבא על הזכור, והביא עליו זכר,
לרי''ש: חייב שתים, חדא מלא תשכב וחדא מלא יהיה קדש,
לר''ע: חייב אחת, - חדא היא.
הבא על הבהמה והביא בהמה עליו,
ר''א לרי''ש חייב שתים: א. מלֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ ב. מלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ.
לר"ע: אינו חייב אלא אחת, שכבתך ושכיבתך חדא היא.
אביי אף לרי''ש חייב רק אחת, דלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ בגברי כתיב.
אלא לרי''ש אזהרה לנשכב מכָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת,
אם אינו ענין לשוכב - תניהו ענין לנשכב.
ואפקיה רחמנא לנשכב בלשון שוכב, מה שוכב ענש והזהיר, אף נשכב - ענש והזהיר
הנרבע לזכר והנרבע לבהמה,
ר''א: לר''ע חייב שתים, חדא מלא תשכב וחדא מלא תתן שכבתך,
לרי''ש אינו חייב אלא אחת, אידי ואידי לא יהיה קדש הוא.
אביי אף לרי''ש: חייב שתים, דכָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת אם אינו ענין לשוכב תניהו ענין לנשכב, ואפקיה רחמנא לנשכב בלשון שוכב, מה שוכב ענש והזהיר - אף נשכב ענש והזהיר.
אבל הבא על הזכור והביא זכר עליו, הבא על הבהמה והביא בהמה עליו, בין לר''א בין לאביי לרי''ש חייב שלש, לר''ע חייב שתים.
זכור לא עשו בו קטן כגדול, בהמה עשו בה קטנה כגדולה.
רב: לא עשו ביאת פחות מבן ט' כבן ט' שנים
ושמואל לא עשו ביאת פחות מבן ג' כבן ג' שנים.
וחלקו דלרב כל שישנו בשוכב ישנו בנשכב, וכל שאינו בשוכב אינו בנשכב
ושמואל מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה כתיב ואשה ראויה לביאה כבר מג' שנים.
נה.
ת''כ דרב: זכר בן תשע שנים ויום אחד הבא על הבהמה, בין כדרכה בין שלא כדרכה והאשה המביאה את הבהמה עליה, בין כדרכה בין שלא כדרכה - חייב.
דרש נבר''ח: באשה שני משכבות. ובבהמה משכב אחד.
מתקיף ר''פ: אשה דאורחה היא, אמשכב מיחייב, ולא על שלא כדרכה
בהמה דאין רגילותה בכך- לחייב עלה על כל נקב ונקב.
תניא לא כשניהם זכר בן ט' ויום א' אחד הבא על הבהמה, בין כדרכה בין שלא כדרכה,
והאשה המביאה את הבהמה עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה - חייב.
רבינא לרבא: המערה בבהמה מהו? [בזכור וודאי חייב]
א''ל: אם אינו ענין להעראה הכתובה באחות אביו ואחות אמו שאינה צריכה שהרי הוקשה להעראה דנדה תנהו לבהמה?
ואף שבהמה מחייבי מיתות ב''ד נכתבה העראה בכריתות שכל הפסוק שם בא לדרשה
בעא ראב''א מר''ש המערה בעצמו, מהו? א''ל: קבסתן!
רב אשי: רק באבר מת שייך למ''ד משמש מת בעריות פטור – כאן פטור,
ולמ''ד חייב כאן חייב שתים אשוכב ואנשכב.
נכרי הבא על הבהמה מהו?
דיש כאן תקלה ולא קלון או''ד תקלה אף שאין קלון?
רב ששת, תניתוה: מה אילנות שאין אוכלין שותין ומריחין אמרה תורה השחת שרוף וכלה, הואיל ובא לאדם תקלה על ידן, ק''ו המתעה את חבירו מדרכי חיים לדרכי מיתה
וקשה מעתה נכרי המשתחוה לבהמתו תאסר ותהרג מי שייך דבר שלישראל לא אסר, ולנכרי אסר? - ישראל עצמו יאסר, דהוה ארביעה.
- א. אביי: זה קלונו מרובה, וזהו קלונו מועט.
והרי אילנות, שאין קלונן מרובה, ואמרה תורה השחת שרוף וכלה!
- בבעלי חיים שהתורה חסה עליהם.
ב. רבא אמרה תורה בהמה נהנית מעבירה תיהרג.
והרי אילנות, דאין נהנין מעבירה ואמרה תורה השחת שרוף וכלה!
בבעלי חיים קאמרינן, התורה חסה עליהם.
נה:
ת''ש דבר אחר: שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו: זו היא שנסקל פלוני על ידה. מאי לאו מדסיפא תקלה וקלון - רישא תקלה בלא קלון. והיינו בנכרי הבא על הבהמה
ודחי' סיפא תקלה וקלון, רישא קמ''ל: דאפילו קלון בלא תקלה מחייבי.
ובכה''ג דישראל הבא על הבהמה בשוגג, וכדבעי רב המנונא.
ישראל הבא על הבהמה בשוגג מהו?
דיש קלון ולא תקלה או''ד קלון אף שאין תקלה?
רב יוסף ת''ש: בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה,
ואם בא עליה יבם - קנאה.
וחייבין עליה משום אשת איש,
ומטמאה את בועלה לטמא משכב תחתון כעליון.
ניסת לכהן - אוכלת בתרומה.
בא עליה אחד מן הפסולים - פסלה מן הכהונה.
ואם בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה [אף בהמה דיש קלון ולא תקלה] - מומתין על ידה, והיא פטורה.
- כיון דמזידה היא – יש גם , ורחמנא הוא דחס עלה. ולא על הבהמה
רבא ת''ש: בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו - קנאה, ואינו נותן גט עד שיגדיל.
ומטמא כנדה לטמא משכב תחתון כעליון.
פוסל ואינו מאכיל.
ופוסל את הבהמה מעל גבי המזבח, ונסקלת על ידו, ואם בא על אחת מכל העריות האמורות בתורה - מומתים על ידו.
והא כאן יש קלון ולאין תקלה, ותני: נסקלת על ידו!
-ודחי' כיון דמזיד הוא – יש תקלה, והתורה חסה עליו. אבל לא על הבהמה
ב. ת''ש דבר אחר: שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו: זו היא שנסקל פלוני על ידה.
ולכאו סמדיפא תקלה וקלון - רישא קלון בלא תקלה. כישראל הבא על הבהמה בשוגג!
- דחי' סיפא - תקלה וקלון, רישא - תקלה בלא קלון. וכנכרי הבא על הבהמה, וכדבעו מרב ששת.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום