סנהדרין דף נו עמוד א

פרק שישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

המגדף אינו חייב עד שיפרש השם.

ריב''ק: בכל יום דנין את העדים בכינוי יכה יוסי את יוסי.

נגמר הדין לא הורגין בכינוי, אלא מוציאין כל אדם לחוץ, שואלין את הגדול שביניהן, ואומר לו: אמור מה ששמעת בפירוש,

והוא אומר, והדיינין עומדין על רגליהן וקורעין ולא מאחין.

והשני אומר: אף אני כמוהו, והשלישי אומר: אף אני כמוהו.

א. המגדף אינו חייב עד שיפרש השם.

עד שיברך שם בשם.

א. שמואל: ונוקב שם וגו' בנקבו שם יומת. לשון "ברוכי" מה אקב לא קבה אל.

ואזהרתו מאלהים לא תקלל.

-ולא אמרי': לשון חיתוך וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ, ואזהרתו וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם? - בעינא שם בשם, וליכא.

-ולא אמרי':: דמנח שני שמות אהדדי ובזע להו!- ההוא נוקב וחוזר ונוקב הוא.

- ולא אמרי': דחייק שם אפומא דסכינא, ובזע בה? - ההוא חוד הסכין חותך.

- ולא אמרי': מפרש את השם דויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמות, ואזהרתו מאת ה' אלהיך תירא!

– דבעי' א. שם בשם וליכא, ב. הו''ל אזהרת עשה, שאין שמה אזהרה.

ב. ואב''א: נוקב לשון קללה הוא - ויקב ויקלל

ולא אמרי' עד שיעשה שניהם יקוב ויקלל

דהוצא את המקלל, ולא הוצא את הנקב והמקלל – ש''מ חד היא.

תנו רבנן: איש איש לרבות את הנכרים, שמוזהרין על ברכת השם כישראל.

ונהרגין רק בסייף, שכל מיתה האמורה בבני נח רק בסייף.

וכר''מ ה' - לרבות את הכנויין

דתניא: לר'מ אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ, ואף שנא' ונקב שם ה' מות יומת, לפי שנא' ונקב שם מות יומת יכול יהא חייב רק על שם המיוחד,

ת''ל איש כי יקלל אלהיו – לרבות את הכינויין.

וחכ''א: על שם המיוחד - במיתה, ועל הכינויין - באזהרה,

וחלקו על ר מישא: כַּגֵּר כָּאֶזְרָח - הוא דבעינן בנקבו שם, אבל נכרי - אפילו בכינוי.

ורבי מאיר: כַּגֵּר כָּאֶזְרָח - בסקילה, אבל נכרי - בסייף. וקמ''ל שלא התרבו לגמרי

ורי''נ אלי' דרבנן: כַּגֵּר כָּאֶזְרָח- הוא דבעינן שם בשם, אבל נכרי לא בעינן שם בשם.

אִישׁ אִישׁ - דיברה תורה כלשון בני אדם.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום