סנהדרין דף סא עמוד א

פרק שישי

לרי"ו: אסורה ולר"ל: מותרת. וקשה דלר"ל: בעי קרא!

ולרי''ו: קרא לחייב מיתה באדם

ולר''ל דווקא בהמה אדם חייב מיתה כמשתחווה להר דהר מותר ועובדה בסייף

רא"מד לרב''ח ד'יצאה השתחואה ללמד על הכלל כולו, 'איכה יעבדו', מה למעט?

לא לפוער עצמו לזובחים דמהשתחוואה נפקא דבעי' דרך כיבוד

אלא למעט פוער עצמו למרקוליס; קמ''ל דלא אמרי' דאף כל בזיון

והך דר"א: דזובח בהמה למרקוליס חייב 'ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירם',

- שם לשלא כדרכה לא ידעי' מהשתחוואה דשם מיירי בזובח להכעיס

רבה הקשה לרה'מ מחד תנן: העובד ע"ז עובד - אין, אומר - לא.

ומאידך תנן: האומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד!

ענהו רה''מ: באומר איני מקבלו עלי אלא בעבודה.

בתחילה רב יוסף: תנאי היא. דתניא האומר בואו ועבדוני, ר''מ מחייב ור''י פוטר.

בפלחו – לכו"ע חייב ד'לא תעשה לך פסל'. וחלקו בדיבור בעלמא

בשנית רב יוסף: דאפילו לר"י בדיבור מחייב. דתני להדיא 'עד שיאמר'

אלא חלקו במסית לעצמו, ואמרו לו הן.

לר''מ: חייב - דמסית לעצמו שומעים לו ומה שאמרו הן - אמת הוא.

ולר'י': פטור - מסית לעצמו אין שומעים לו ומה שענו הן צחקו ממנו

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום