סנהדרין דף סא עמוד ב

פרק שישי

ומתניתין - כאן ביחיד הניסת, שלא חוזר בו וטועה אחריו

כאן ברבים הניסתים. שחוזרים בהם ולא טועים אחריו

ונפיק לא תאבה לו ולא תשמע אליו, הא אבה ושמע - חייב.

והקשה עליו אביי ד'כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ' אחד יחיד הניסת ואחד רבים הניסתים,

והוציא הכתוב יחיד מכלל רבים - להחמיר על גופו ולהקל על ממונו,

רבים מכלל יחיד - להקל על גופם ולהחמיר על ממונם.

ומשמע אבל בכל מילי - כי הדדי נינהו!

אלא לאביי: כאן: בניסת מפי עצמו [דמימלך], כאן בניסת מפי אחרים [דגריר בתרייהו].

ד'לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו', הא אבה ושמע - חייב.

ב. רבא: בשניהם בניסת מפי אחרים, הא דא''ל כך אוכלת, כך שותה, כך מטיבה, כך מריעה, הא - דלא א''ל כך אוכלת כך שותה כו'.

ד מ'אלהי העמים וגו'ו הקרבים אליך וגו' מ''ל קרובים ומ''ל רחוקים?

ה"ק: מטיבותן של קרובים אתה למד מה טיבותן של רחוקים,

והיינו דא"ל - כך אוכלת, כך שותה, כך מטיבה, כך מריעה – ש"מ.

ג. רב אשי: סיפא בישראל משומד.

ד. רבינא: לא זו אף זו קתני.

לאביי: חייב, דהא פלחה. לרבא פטור דרק קיבל עליו באלוה חייב

אביי א. דתנן: העובד ע"ז אחד העובד כו'. והיינו בין מאהבה ובין מיראה

-ולרבא: ומתני' דאביי כדמתרץ רי''ר דרק בעובד כדרכה.

ב. אביי: מ'לא תשתחוה להם', אבל אתה משתחוה לאדם כמותך.

וְלֹא תָעָבְדֵם – אפי' נעבד כהמן מיראה.

- ורבא: 'כהמן' – שהוא עצמו ע'''זז, ולא כהמן – שהוא מיראה,

ג. אביי: מדתניא: כהן משיח בע"ז, לרבי: בשגגת מעשה, וחכ"א: בהעלם דבר.

ושוין ושווין: שבשעירה כיחיד, ושוין שאין מביא אשם תלוי.

שגגת מעשה דע"ז:

לא בהיה סבור שזה בית כנסת והשתחווה לו דהא ליבו לשמים

ולא שראה אנדרטא והשתחוה לה דאי קיבלה באלוה- מזיד הוא

ואי לא קיבלה לאו כלום הוא, אלא: באהבה ויראה.

ולרבא: מיירי באומר מותר לגמרי ואפי' אינו העלם דבר [קיום מקצת וביטול מקצת.]

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום