סנהדרין דף סד עמוד א

פרק שישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ג. והך ד'ויזעקו בקול גדול אל ה' אלהיהם' ואמור: בייא בייא! היינו שהחריב לביתו ושרף היכלו והרג לצדיקים והגלה ישראל מארצן ועדיין מרקד בינן? כלום הבאת לנו, אלא לקבל על כך שכר לא הם ולא שכרן [אלמא יצרן תקפן]

ודחי' דאחד דאביקו ביה. שהיו דבוקים בה

ישבו ג' ימים בתענית ובקשו רחמים נפל להו פיתקא מרקיעא, דהוה כתיב בה אמת. אר"ח ש"מ חותמו של הקב"ה אמת

ויצא כגור אריה אש מבית קדשי הקדשים ואמר נביא לישראל היינו יצרא דע"ז

ואחר שתפסוהו נשמטה שערה ממנו והלך קולו ארבע מאות פרסה

ואמרו איך ננהג אפשר מן השמים ירחמו אמר להו נביא זרקוהו בקלחת עופרת וכסו בעופרת ['שאוטם הקול] ד'ויאמר זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את האבן העופרת אל פיה.

אמרו הואיל ועת רצון הוא ביקשו רחמים על יצר דעריות ונמסר בידיהם, חבשוהו ג' ימים וחיפשו ביצה בת יומה לחולה ולא מצאו, אמרו כיצד ננהג נבקש חצי [שרק לא יהא במקום עבירה] אין נותנים כן מן השמים, – סימו עיניו והואיל שלא יתגרה איש בקרובותיו

ריא"ר: מעשה בנכרית אחת שהיתה חולה ביותר, אמרה: אם תעמוד ההיא אשה מחוליה - תלך ותעבוד לכל ע"ז שבעולם, עמדה והלכה לכל ע"ז שבעולם.

כיון שהגיע לפעור שאלה לכומרים: במה עובדין לזו? אמרו לה: אוכלין תרדין, ושותין שכר, ומתריזין בפניה.

אמרה: מוטב שתחזור ההוא אשה לחוליה, ולא תעבוד ע"ז בכך.

אתם בית ישראל אינן כן –'הנצמדים לבעל פעור' - כצמיד פתיל, 'ואתם הדבקים בה' אלהיכם' - כשתי תמרות הדבוקות זו בזו.

במתניתא תנא: 'הנצמדים לבעל פעור' - כצמיד על ידי אשה,

'ואתם הדבקים בה' אלהיכם' - דבוקים ממש [יותר משתי תמרות].

ת"ר: מעשה בסבטא בן אלס שהשכיר חמורו לנכרית אחת,

כיון שהגיעה לפעור אמרה לו: המתן עד שאכנס ואצא.

לאחר שיצאה אמר לה: אף את המתיני עד שאכנס ואצא.

אמרה לו: ולא יהודי אתה? - אמר לה: ומאי איכפת לך.

נכנס, פער בפניו, וקינח בחוטמו, והיו כומרין מקלסין לו: שמעולם לא היה אדם שעבדו לזו בכך.

הפוער עצמו לבעל פעור – הר''ז עבודתו, אף דמיכוין לביזוי.

הזורק אבן למרקוליס - זו עבודתו, אף דמיכוין למירגמיה.

• רב מנשה בדרך הליכתו לבי תורתא, אמרו לו: ע"ז יש כאן. נטל אבן וזרק עליה

אמרו לו: מרקוליס היא. אמר להו: הזורק אבן למרקוליס תנן.

שאל בביהמ''ד אמרו לו: הזורק אבן במרקוליס תנן, אע"ג שמכוון לסוקלה.

א''ל אלך ואטלה, אמרו לו: אף הנוטלה חייב שנותן מקום לחבירו

הנותן מזרעו למולך אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש.

מסר למולך ולא העביר באש, העביר באש ולא מסר למולך,

- אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש.

רבי אבין: תנן כמ"ד מולך לאו ע"ז היא. דתניא: אחד למולך ואחד לשאר ע"ז - חייב.

ראבר"'ש: למולך - חייב, שלא למולך - פטור,

אביי: ראבר"ש ורחב"א אמרו דבר אחד. [ראבר"ש - הא דאמרן.]

רחב"'א דמפני מה תפסה תורה לשון מולך כל שהמליכוהו עליהם, אפילו צרור, ואפילו קיסם,

רבא: נפק''מ מולך עראי.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום