סנהדרין דף סג עמוד ב

פרק שישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

א. הנודר בשמו והמקיים בשמו הרי זה בלא תעשה.

ד'ושם אלהים אחרים לא תזכירו'

- שלא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד ע"ז פלונית.

'לא ישמע על פיך' - לא ידור בשמו, ולא יקיים בשמו, ולא יגרום לאחרים שידרו בשמו ויקיימו בשמו.

ב. 'לא ישמע על פיך' - אזהרה למדיח. [דמסית כתיבא בהדיא]

ולא יגרום לאחרים שידרו בשמו ושיקיימו בשמו

מסייע לאבוה דשמואל דאסור לאדם שיעשה שותפות עם הנכרי, שמא יתחייב לו שבועה, ונשבע בע"ז שלו, והתורה אמרה לא ישמע על פיך.

כשבא עולא בת בקלנבו.

כרבא שאל לעולא היכן לן וענהו בקלנבו והזכיר שם העיר כרי"ו: דכל ע"ז הכתובה בתורה מותר להזכיר שמה. וכתיב 'כרע בל קרס נבו'.

והך דראה אחת מרובה כשלש, שהיא כמגדיון לשילה, שהן שתי טבילות ושני ספוגין – הר"ז זב גמור!

- רבינא: גד גם כתוב ד'הערכים לגד שלחן'.

רב נחמן: כל ליצנות אסורה, חוץ מליצנותא דע"ז, דמותרת ד'כרע בל קרס נבו קרסו כרעו יחדו לא יכלו מלט משא' וכתיב 'דברו לעגלות בית און יגורו שכן שמרון כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו', אל תקרי כבודו אלא כבידו.

• רבי יצחק: 'ועתה יוספו לחטא ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים וגו'- מלמד שכל אחד ואחד עשה דמות יראתו, ומניחה בכיסו, בשעה שזוכרה מוציאה מתוך חיקו ומחבקה ומנשקה.

רידר"א: 'זבחי אדם עגלים ישקון' שהיו כומרים נותנים עיניהם בבעלי ממון, ומרעיבים את העגלים, ועושין דמות עצבים ומעמידין בצד אבוסיהן, ומוציאין אותן לחוץ, כיון שראו אותן - רצין אחריהן וממשמשין בהן. אומרים לו: ע"ז חפץ בך, יבא ויזבח עצמו לו.

רבא: האי זבחי אדם עגלים ישקון? עגלים ישקון לזבח אדם מיבעי

אלא כל הזובח את בנו לע"ז א''ל: דורון גדול הקריב לו, יבא וישק לו.

ריא"ר: ואנשי בבל עשו את סכות בנות, ומאי ניהו - תרנגולת,

ואנשי כות עשו את נרגל, ומאי ניהו - תרנגול,

ואנשי חמת עשו את אשימא, ומאי ניהו – עז [קרחת מצמר]

והעוים עשו נבחן ואת תרתק, ומאי ניהו - כלב וחמור,

אדרמלך מהדר לאדונו בטעינה חמור וענמלך עונה לאדונו בקרב סוס

אף חזקיה מלך יהודה ביקש אביו לעשות לו כן, אלא שסכתו אמו סלמנדרא.

יודעין היו ישראל בע"ז שאין בה ממש, ולא עבדו אלא להתיר להם עריות בפרהסיא.

והך דכזכר בניהם מזבחותם וגו', ואר"א: כאדם שיש לו געגועין על בנו!

היינו אחר דאביקו ביה.

ב. ת"ש: ונתתי פגריכם על פגרי גלוליכם. ואמר ליהו הצדיק היה מחזר על תפוחי רעב שבירושלים, פעם אחת מצא תינוק שהיה תפוח ומוטל באשפה.

אמר לו: מאיזה משפחה אתה? - אמר לו: ממשפחה פלונית אני.

אמר לו: כלום נשתייר מאותה משפחה? - אמר לו: לאו, חוץ ממני.

אמר לו: אם אני מלמדך דבר שאתה חי בו אתה למד? - אמר לו: הן.

- אמר לו: אמור בכל יום שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד

- אמר לו, הס, שלא להזכיר בשם ה'. שלא לימדו אביו ואמו.

מיד הוציא יראתו מחיקו, ומחבקה ומנשקה, עד שנבקעה כריסו ונפלה יראתו לארץ ונפל הוא עליה. לקיים מה שנאמר 'ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם'!

- ודחי' דבתר דאביקו ביה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום