סנהדרין דף סב עמוד ב

פרק שישי

שבר"י: חומר בשבת משאר מצות,

שעשה שתים בהעלם אחד חייב עכאו"א, משא''כ בשאר מצות.

חומר בשאר מצות- שגג בלא מתכוין - חייב, משא''כ בשבת.

לאו בעבד קצירה וטחינה, דכוותה גבי שאר מצות - דאכל חלב ודם,

דבשניהם מתחייב שנים

וגבי שאר מצות דחייב רק אחת

לא באכל חלב וחלב, דכוותה גבי שבת - דעבד קצירה וקצירה,

דבשניהם מתחייב אחד והיינו דא"ל: פוק תני לברא.

ודחי' דלעולם אימא דעבד קצירה וטחינה, משא"כ בשאר מצות

- אתאן לע"ז, כדר"א: דזיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד חייב רק אחת.

ואנו לא מעמידים בע"זדסיפא: חומר בשאר מצות, דשגג חייב.

דא"א שוגג בלא מתכוין בע"ז לא בחשב שזה ביהכנ'ס דליבו לשמים ולא באנדרטא דממ"נ וכו'

וא"א מאהבה ומיראה; לאביי ניחא ולרבא הא פטר.

אלא באומר מותר, משא''כ בשבת - דפטור לגמרי;

ועל זה רבא שאל לר"נ להעלם זה וזה לחייב חד או שנים אבל לא לפטור לגמרי

- ודחי' דלעולם רישא בע"ז,

וסיפא בשאר מצוות 'ושגג בלא מתכוין דסבר: רוק הוא, ובולעו.

משא''כ בשבת דפטור בנתכוין להגביה תלוש וחתך מחובר פטור.

וכדר"נ משמואל ד'המתעסק בחלבים ובעריות - חייב, שכן נהנה.

המתעסק בשבת - פטור, מלאכת מחשבת אסרה תורה.

ורי"ו לשיטתו דלא מעמיד מתני' רישא בטעם אחד וסיפא בטעם אחד.

דארי"ו: מי שיתרץ לי חבית אליבא דחד תנא אוביל כליו אחריו לבית המרחץ.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום