סנהדרין דף סה עמוד א

פרק שישי

בעל אוב - זה פיתום המדבר משחיו, וידעוני זה המדבר בפיו. הרי אלו בסקילה. והנשאל בהם באזהרה.

מ"ש דהכא תני בעל אוב וידעוני, וגבי כריתות דתני בעל אוב ושייריה לידעוני.

- רי"ו הואיל ושניהן בלאו אחד נאמרו.

- ר"ל ידעוני - לפי שאין בו מעשה.

ורי"ו: בעל אוב דנקט - משום דפתח בו קרא.

ור"ל לא אמר כרי"ו – כר"פ: חלוקין הן במיתה.

ורי"ו: חלוקה דלאו - שמה חלוקה, דמיתה - לא שמה חלוקה.

ורי"ו: לא אמר כר"ל דמתני' דכריתות ר"ע היא, דלא בעינן מעשה.

ור"ל, נהי דלא בעי ר''ע מעשה גדול מעשה קטן בעי

מעשה במגדף - עקימת שפתיו בבעל אוב - הקשת זרועותיו

ואף דלרבנן בעי' מעשה כגון זיבוח קיטור וניסוך והשתחואה,

לר"ל: תנא השתחואה – ר''ע: דלא בעינן מעשה.

- ורי"ו: אפילו לרבנן, - כפיפת קומתו הוי מעשה.

קשה לר''ל: שכפיפת קומתו אינה מעשה, הקשת זרועותיו דבעל אוב הוי מעשה?

ואין לומר דר''ל הקשת זרועתיו היינו רק לר''ע ולא לרבנן דא''כ היצ''ל יצא מגדף ובעל אוב

א. אלא עולא: במקטר לשד.

ב. ודחה רבא: מקטר לשד - עובד ע"ז הוא! אלא במקטר לחבר. ואף דחובר חבר הוא התורה אמרה שהוא שכזה חובר חבר בסקילה

• ת"ר: חבר חבר - אחד חבר גדול ואחד חבר קטן, ואפילו נחשים ועקרבים.

אביי: הלכך, האי מאן דצמיד זיבורא ועקרבא, אע"ג דמיכוין דלא ליזקו - אסור.

ורי"ו מ"ש דכפיפת קומתו לרבנן הוי מעשה, ועקימת שפתיו לא הוי מעשה?

רבא: שאני מגדף, הואיל וישנו בלב.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום