סנהדרין דף מט עמוד א

פרק שישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

כשהביאו ליואב לפני שלמה ודנוהו

שאלו שלמה: מ''ט הרגת לאבנר? – א''ל יואב: אני גואל הדם של עשאל

א''ל שלמה עשאל רודף היה. א''ל יואב: היה לו להצילו באחד מאבריו.

א''ל שלמה לא יכל א''ל בדופן חמישית כיון, וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל הַחֹמֶשׁ

במקום שמרה וכבד תלויין בו, באחד מאיבריו לא יכל?

- א''ל שלמה: פטור על אבנר, מ''ט הרגת לעמשא? א''ל: עמשא מורד במלכות,

ויאמר המלך הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים וגו' וילך וגו' ויוחר.

ענהו שלמה: עמשא דרש אכין ורקין, שמצאם לומדים; אמר: דכל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת, יכול אפילו לדברי תורה – ת''ל רק חזק ואמץ.

אלא מורד במלכות אתה דוהשמעה באה עד יואב כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה. אר''י: שביקש לנטות ולא נטה. א. שעדיין ליחלוחית של דוד קיימת. ריב''ח: עדיין איצטגניני של דוד קיימין.

דאריא''ר: ארבע מאות ילדים היו לדוד, כולן בני יפת תואר, ומגדלי בלורית, ומהלכין בראשי הגייסות, והן הן בעלי אגרופין של דוד.

ופליגא דראב''כ: אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה, ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה. דמה טעם ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו משום ויואב בן צרויה על הצבא. ומה טעם יואב על הצבא משום דדוד עשה משפט וצדקה לכל עמו.

ראב''כ וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי אַבְנֵר וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ מִבּוֹר הַסִּרָה. בור וסירה גרמו לאבנר שיהרג.

רי''ו וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר לְדַּבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי- שדנו דין סנהדרי.

א''ל יואב מ''ט הרגת לעשאל, א''ל אבנר עשאל רודף היה. שאלו: היה לך להצילו באחד מאיבריו! א''ל לא יכלתי. - השתא בדופן חמישית כוונת, באחד מאיבריו לא יכלת?

ריא''ר: לְדַּבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי על עיסקי שלו.[של נעליך]

רי''ו ויכהו שם אל החמש - בדופן חמישית, מקום שמרה וכבד תלויין בו.

והשיב ה' את דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים צדקים טובים ממנו, טובים - שהיו דורשין אכין ורקין והוא לא דרש.

צדקים - שהן בפה ולא עשו, והוא באיגרת עשה.

רב וַעֲמָשָׂא לֹא נִשְׁמַר בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד יוֹאָב, - שלא חשדו.

ריא''ר וַיִּקָּבֵר בְּבֵיתוֹ בַּמִּדְבָּר, מה מדבר מופקר לכל - אף ביתו של יואב

ב. מה מדבר מנוקה מגזל ועריות - אף ביתו של יואב

ר''י וְיוֹאָב יְחַיֶּה אֶת שְׁאָר הָעִיר אפילו מוניני וצחנתא טעים שלח להם

הדרן עלך פרק שישי נגמר הדין

הדרן עלך נגמר הדין.

פרק שביעי ארבע מיתות בי''ד מט:

ארבע מיתות נמסרו לבית דין: סקילה, שריפה, הרג, וחנק.

רבי שמעון אומר: שריפה, סקילה, חנק והרג. זו מצות הנסקלין.

א. ר''ה: כל מקום ששנו חכמים דרך מניין - אין מוקדם ומאוחר,

חוץ משבעה סמנין, דתנן: שבעה סמנין מעבירין על הכתם: רוק תפל, ומי גריסין, ומי רגלים, ונתר, ובורית, קמוליא, ואשלג,

וקתני סיפא: העבירן שלא כסידרן, או שהעבירן שבעתן כאחד - לא עשה כלום.

מדרב: אף ארבע מיתות, מדחלק ר''ש- ש''מ דוקא קתני.

- ואידך: בפלוגתא לא קא מיירי.

ב. רב פפא אף סדר יוה''כ. דתנן: כל מעשה יוה''כ האמורים על הסדר,

אם הקדים מעשה לחבירו - לא עשה כלום.

ואידך: ההוא חומרא בעלמא.

ג. רהבדר''י: אף סדר תמיד, דקתני עלה: זהו סדר תמיד.

ואידך: ההוא למצוה בעלמא.

ולאפוקי ממצות חליצה, שהיו נותנין לו עצה ההוגנת לו

דוקראו לו זקני עירו ודברו אליו בלשון הקודש,

והיא אומרת מאן יבמי וגו' והוא אומר לא חפצתי לקחתה,

לעיני הזקנים וחלצה נעלו וירקה בפניו - רוק הנראה לדיינין.

וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש וגו' ונקרא שמו בישראל וגו'.

ואר"י: מצות חליצה: קוראה וקורא, חולצת ורוקקת וקוראה.

וקמ''ל: כך המצוה ואי הפך לא מהני ותנ''ה

ולאפוקי מדתנן כהן גדול משמש בשמונה כלים,

והדיוט בארבעה: בכתונת, במכנסים, במצנפת, ואבנט.

מוסיף עליהן כהן גדול חושן, ואפוד, ומעיל, וציץ.

ותניא: מנין שלא יהא דבר קודם למכנסים שנא' ומכנסי בד יהיו על בשרו

ותנא הקדים לכתונת - משום דאקדמיה קרא.

והפסוק הקדים משום דמכסיא כולה גופיה עדיף.

א. סקילה שריפה הרג חנק כו'.

סקילה חמורה משריפה

שניתנה למגדף ולעובד ע''ז. וחומרתו שפושט ידו בעיקר

- אדרבה, שריפה חמורה שניתנה לבת כהן שזינתה חומרתה מחללת אביה!

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום