סנהדרין דף מח עמוד ב
פרק שישי
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
ו. - תא שמע: היו אביו ואמו מזרקין בו כלים - מצוה על האחרים להצילן!
התם משום מררייהו.
והך דרשב''ג בד''א שלא נגעו במטה, אבל נגעו במטה - אסורין!
- תרגמה עולא במטה הנקברת עמו, דמחלפי בתכריכי המת.
ז. תא שמע: כיס שעשאו להניח בו תפילין אסור להניח בו מעות,
הניח בו תפילין - יניח בו מעות!
- אימא: עשאו והניח בו תפילין - אסור להניח בו מעות, כדרב חסדא.
ח. תא שמע: אמר לאומן עשה לי תיק של ספר או נרתיק של תפילין,
עד שלא נשתמש בהן קודש - מותר להשתמש בהן חול,
נשתמש בהן קודש - אסור להשתמש בהן חול!
- תנאי היא, דתניא: ציפן זהב או שטלה עליהן עור של בהמה טמאה - פסולות
עור בהמה טהורה - כשירות, אף שלא עיבדן לשמן.
רשב''ג: אף עור בהמה טהורה פסולות, עד שיעבדו לשמן.
רבינא לרבא: מי יש שאורגים בגד למת רק אחר מיתתו
א''ל: רבא: כן, כגון שכבי דהרפניא. עניים היו
דרש מרימר: הלכה כאביי, ורבנן: והלכה כרבא שהזמנה לאו מילתא.
הרוגי מלכות והרוגי בית דין נכסיהן למי
תנו רבנן: הרוגי מלכות נכסיהן למלך, הרוגי בית דין - נכסיהן ליורשין.
ר''י: אף הרוגי מלכות נכסיהן ליורשין.
אמרו לר''י: והלא כבר נאמר הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבוֹת אֲשֶׁר יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ.
- א''ל: בן אחי אביו היה וראוי ליורשו היה. ואף שהרבה בנים היו לו
אותו ואת בניו הרג, אִם לֹא אֶת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו רָאִיתִי
- ורבנן: ההוא - בנים הראויין לצאת ממנו.
בשלמא למ''ד נכסיהן למלך – היינו דבֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ,
למ''ד נכסיהן ליורשין - למה לי ומלך?
+- ולטעמיך אלהים ל''ל הא סגי בקללת המלך? אלא להגדיל כעס הדיינים עליו
- בשלמא למ''ד נכסיהן למלך - היינו דוַיָּנָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל ה' וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ,
וכתיב וַיֹּאמֶר לֹא כִּי פֹה אָמוּת.
אלא למ''ד נכסיהן ליורשין – נפק''מ לחיי שעה.
וַיָּשֶׁב בְּנָיָהוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר יוֹאָב וְכֹה עָנָנִי.
א''ל: לך אמור לו: שניהם על תעשה בי,
אי אתה הורגני - קבל עליך קללות אביך דוד,
ואי לא - הניחני להישאר בקללות שקיללני אביך
וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר וּפְגַע בּוֹ וּקְבַרְתּוֹ.
ר''י מרב: כל קללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד, אַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם
זב - מרחבעם, דוהמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלים וכתיב וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא.
מצורע - מעוזיהו, דובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלהיו ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטרת, וכתיב והצרעת זרחה במצחו.
מחזיק בפלך מאסא, דרק לעת זקנתו חלה את רגליו רב שאחזו פודגרא.
ר''נ: כמחט בבשר החי. א. הוא עצמו הרגיש בזה, ב. שקיבל מרבו ג. סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם.
נופל בחרב - מיאשיהו, דוַיֹּרוּ הַיֹּרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ. כרב: שעשו כל גופו ככברה.
וחסר לחם - מיכניה, וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לּוֹ.
רב: היינו דאמרי אינשי: לעוולם תהא מן המקוללים ולא מן המקללים
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום