סנהדרין דף מז עמוד ב

פרק שישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

א''ל אביי: מי מדמית הרוגי מלכות שלא בדין נהרגים- הויא להו כפרה, להרוגי ב''ד שנהרגים בדין לא תהא להם כפרה.

תדע דתנן: לא היו קוברין אותו בקברות אבותיו. ואי כיון שנהרג הו''ל כפרה שיקברוהו ואי סלקא דעתך כיון דאיקטול הויא להו כפרה ליקברו!

ודחי דמכפרת רק אם המיתה והקבורה יחד

מותיב ראב''א: לא היו מתאבלין אלא אוננין, שאין אנינות אלא בלב.

ואי כיון שנקבר הו''ל כפרה ליאבלו - בעינן נמי עיכול בשר.

דיקא נמי דתני: נתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקומן, ש''מ.

ר''א: אבילות מתחלת - מסתימת הגולל, כפרה משירגישו מעט בצער חיבוט הקבר הלכך, הואיל ואידחו - ידחו.

ומה שממתינים עד עיכול בשר - משום דלא אפשר. כריסו נבקעת

אין אסוה''נ במחובר לקרקע

היו לוקחים עפר מקברו של רב לקדחת בתחילתה

שמואל אין בזה איסור שקרקע עולם הוא ואינה נאסרת ד וישלך את עפרה על קבר בני העם. מקישם לע''ז דבמחובר לא נאסרה דאשר אתם ירשים אתם את אלהיהם על ההרים הרמים, על ההרים אלהיהם, ולא ההרים אלהיהם. ה''נ במחובר לא נאסר

מיתיבי: החוצב קבר לאביו והלך וקברו במקום אחר - לא יקבר בו עולמית.

- הכא מיירי בקבר בנין. למעלה מן הקרקע

תא שמע: קבר חדש - מותר בהנאה, הטיל בו נפל - אסור בהנאה!

- הכא נמי בקבר בנין.

תא שמע: נמצא אתה אומר שלש קברות הן:

קבר הנמצא מותר לפנותו, פינהו - מקומו טהור ומותר בהנאה.

קבר הידוע - אסור לפנותו, פינהו - מקומו טמא ואסור בהנאה.

קבר המזיק את הרבים - מותר לפנותו, פינהו - מקומו טהור, ואסור בהנאה! – ה''נ בקבר בנין [תלשו ולבסוף חיברו ]

וקבר הנמצא מותר לפנותו ולא אמרי' דמת מצוה הוא וקנה מקומו

- דשאני מת מצוה שיש לזה קול

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום