סנהדרין דף מח עמוד א
פרק שישי
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
סוגיית הזמנה מילתא או לא- האורג בגד למת,
אביי אסור, הזמנה מלתא. שם שם מעגלה ערופה שנאסרת בהזמנה
ורבא מותר, הזמנה לאו מילתא שם שם מע''ז , בהזמנה לא מיתסרא.
ולא מעגלה ערופה דמשמשין ממשמשין גמרינן והיא עצמה קדושה
ואביי לומדים אורחיה מאורחיה ולא מע''ז דלאו אורחא
ח' ת''ש
א. מיתיבי: כפה שהוא טמא מדרס ונתנתו לספר טהור מן המדרס, אבל טמא מת
- אימא: נתנתו וכרכתו. [ולא רק בהזמנה בעלמא] כר''ח
דאר''ח: סודר שהזמינו לצור בו תפילין וצר בו, אסור לצור בו מעות
הזמינו ולא צר בו או צר בו ולא הזמינו שרי לצור בו מעות
ולאביי, דהזמנה מילתא היא, בהזמינו אף שלא צר בו כבר אסור
צר בו רק אם הזמינו אסור,
ב. תא שמע: נפש שבנאו לשם חי מותר בהנאה, הוסיף בו דימוס אחד לשם מת - אסור בהנאה!
- דחי' מיירי שכבר קבר בו את המת, ואף שלא הוסיף ואף שכבר פינה
רפר''ם מר''ח אם היה מכירו - חולצו, ומותר.
ג. תא שמע: החוצב קבר לאביו, וקברו בקבר אחר -לא יקבר בו עולמית!
-ודחי: התם משום כבוד אביו.
וכן מסתבר מהסיפא דארשב''ג: אף החוצב אבנים לאביו, והלך וקברו במקום אחר - לא יקבר בהן עולמית. אי משום כבוד אביו מובן, אי משום הזמנה וכי טווי לאריגה יש מ''ד האוסר?
ד. תא שמע: קבר חדש מותר בהנאה, הטיל בו נפל אסור בהנאה. ואם לא הטיל לא
- ה"ה אף שלא הטיל, וקמ''ל שלא כרשב''ג: דאין לנפלים תפיסת הקבר,
ה. תא שמע: מותר המתים - למתים, מותר המת - ליורשיו.
- דחי: דמיירי שגבו מחיים.
וקשה הא לא תני הכי, דתנן: מותר המתים למתים, מותר המת ליורשיו.
ותני עלה: גבו למתים סתם - זהו מותר המתים למתים, גבו למת זה - זהו מותר המת ליורשיו!
- וליטעמיך סיפא דר''מ: לא יגע בהן עד שיבא אליהו,
רבי נתן אומר: יעשנו דימוס על קברו, או זילוף לפני מטתו.
אלא אביי לטעמיה דלכו''ע הזמנה מילתא היא,
ות''ק סבר הראוי לו תופס ושאין ראוי לו לא תופס.
ור''מ מספק''ל אי תפיס או לא, הלכך לא יגע בהן עד שיבא אליהו.
ורבי נתן פשיטא ליה דתפיס, הלכך יעשה דימוס על קברו.
ורבא לטעמיה: לכו''ע הזמנה לאו מילתא היא.
לת''ק מוחל על בזיונו לגבי יורשין.
לר''מ מספק''ל אי מחיל לכן לא יגע בהן
ולר''נ פשיטא דלא מחיל, לכך יעשה דימוס על קברו או זילוף לפני מטתו.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום