שבועות דף כו עמוד א

פרק שלישי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

א. ר' ישמעאל אומר: אינו חייב אלא על העתיד לבא.

ת"ר: 'להרע או להיטיב' - לדברים שיש בהן הרעה והטבה,

'או נפש כי תשבע לבטא בשפתים' לשאין בהן הרעה והטבה להבא

לר"ע: אלשעבר: 'לכל אשר יבטא האדם בשבועה'.

לרי''ש אלהבא: 'להרע או להיטיב'

א"ל ר"ע: דברים שאין בהן הרעה והטבה - מרבוי הכתוב.

א"ל רי''ש: אם ריבה הכתוב לכך, ריבה הכתוב לכך.

וקשה דשפיר אמר ר''ע לרי''ש ומה ישיב לו.

- ארי"ו: רי''ש ששימש את רבי נחוניא בן הקנה שדרש כל התורה בכלל ופרט

ר"ע ר''ע ששימש את נחום איש גם זו שדרש כל התורה בריבה ומיעט,

ר"ע דרש ריבויי ומיעוטי דתניא: 'או נפש כי תשבע' - ריבה, להרע או להיטיב - מיעט, 'לכל אשר יבטא האדם' - חזר וריבה, 'ריבה ומיעט וריבה' - ריבה הכל, ריבה כל דבר, מיעט דבר מצוה.

ורי"ש דריש כלל ופרט: 'או נפש כי תשבע לבטא בשפתים' - כלל, 'להרע או להיטיב' - פרט, 'לכל אשר יבטא האדם' - חזר וכלל, 'כלל ופרט וכלל' אי אתה דן אלא כעין הפרט, שמפורש להבא, אף כל להבא,

כלל לרבות אפי' דברים שאין בהן הרעה והטבה להבא,

פרט למעט אפי' דברים שיש בהן הרעה והטבה לשעבר.

איפוך אנא.

א"ר יצחק: דומיא דלהרע או להיטיב, מי שאיסורו משום בל יחל דברו, יצאתה זו שאיסורו משום בל תשקרו.

ריב"א מ'או נפש כי תשבע לבטא בשפתים', מי שהשבועה קודמת לביטוי ולא שהביטוי קודמת לשבועה, יצא זה אכלתי ולא אכלתי - שהמעשה קודם לשבועה.

ת"ר: 'האדם בשבועה' פרט לאנוס, 'ונעלם' פרט למזיד, 'ממנו' שנתעלמה ממנו שבועה, יכול שנתעלמה ממנו חפץ? ת"ל: 'בשבועה ונעלם', על העלם שבועה הוא חייב, ולא על העלם חפץ.

ב. האדם בשבועה - פרט לאנוס.

כדר"כ ורב אסי כשהיו לפני רב, מר: נשבע שכך אמר רב, ומר: נשבע שכך אמר רב.

כשבאו לפני רב, אמר כחד מהם א''ל השני ואני נשבעתי לשקר להתחייב קרבן. א''ל: לבך אנסך.

'ונעלם ממנו' - שנתעלם ממנו שבועה,

'בשבועה ונעלם ממנו על העלם שבועה חייב, ולא על העלם חפץ.

מחכו עלי' במערבא, בשלמא שבועה משכח"ל בלא חפץ, שאמר שבועה שלא אוכל פת חטין וסבור שאוכל קאמר, ששוכח השבועה ולא את החפץ.

אלא חפץ בלא שבועה -שאמר שבועה שלא אוכל פת חטין וסבור שאמר של שעורים? כיון ששכח החפץ היינו העלם שבועה

אלא אר''א: דא ודא אחת היא.

מתקיף רב יוסף: והא גם חפץ בלא שבועה משכח"ל כגון דאמר שבועה שלא אוכל פת חטין, והושיט ידו לסל ליטול פת שעורין ועלתה בידו של חטין, וסבור שעורים היא ואכלה, שזכר השבועה ולא ידע על החפץ

א"ל אביי: חייבתו בקרבן רק על מה שתופס בידו, והעלם שבועה הוא.

לישנא אחרינא, שא''ל אבייי סוף סוף קרבן שמביא העלם שבועה הוא.

ולרב יוסף: כיון דכשידע דחטין הוא פרש מזה, העלם חפץ הוא.

העלם זה וזה בידו, מהו?

א"ל ר''נ: הרי העלם שבועה בידו וחייב. א''ל אדרבה הרי העלם חפץ בידו ופטור.

רב אשי: חזינן, אי מחמת שבועה פירש העלם שבועה בידו וחייב,

אי מחמת חפץ פירש הרי העלם חפץ בידו ופטור.

רבינא לרב אשי: שפירש משבועה משום החפץ, ומן החפץ משום השבועה ולא שנא

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת שבועות · הדף היומי היום