שבועות דף כו עמוד ב

פרק שלישי

אי דידע, מזיד הוא. אי דלא ידע, אנוס הוא.

א"ל, באומר: יודע אני ששבועה זו אסורה, אבל איני יודע אם חייבין עליה קרבן או לאו. וכמונבז, דאמר: שגגת קרבן שמה שגגה.

- אפילו כרבנן אפשר דמודו, שחלקו בכל התורה דאי''ז חידוש, אבל כאן חידוש הוא להביא קרבן על לאו אפשר שמודו

בעא רבינא נשבע על ככר ומצטער ואכלה בשגגת שבועה, מאי?

- א"ל, תנינא: שב מידיעתו - מביא קרבן על שגגתו, לא שב לא מביא

• שמואל: גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו, 'לבטא בשפתים'.

מיתיבי: 'בשפתים' - ולא בלב, גמר בלבו מנין- 'לכל אשר יבטא האדם בשבועה'.

הא גופה קשיא, אמרת: בשפתים - ולא בלב, והדר אמרת: גמר בלבו מנין.

וה"ק: 'בשפתים' - ולא שגמר בלבו להוציא בשפתיו ולא הוציא,

גמר בלבו סתם מ'לכל אשר יבטא', אלא לשמואל קשיא.

• אר"ש: תריץ ואימא הכי: 'בשפתים' - ולא שגמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת שעורין, גמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת סתם מנין 'לכל אשר יבטא האדם'.

מיתיבי: 'מוצא שפתיך תשמור ועשית' - אין לי אלא שהוציא בשפתיו, גמר בלבו מנין? ת"ל: 'כל נדיב לב'.

שאני התם, ד'כל נדיב לב'.

ולא גמרי' מינה משום דהוו תרומה וקדשים שני כתובין הבאין כאחד, דאין מלמדין.

ואפי' למ"ד מלמדין - הוו חולין וקדשים, וחולין מקדשים לא גמרינן.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת שבועות · הדף היומי היום