שבועות דף כט עמוד ב

פרק רביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ואם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד.

והך דהוה בשני שבור מלכא, הוה חד דאחזיק תליסר אורוותא תיבנא.

אמר שמואל: בשגבו טרוף.

א. שבועה שאוכל ככר זו, שבועה שלא אוכלנה כו'.

אמר ר' ירמיה, תני: אף על שבועת ביטוי חוץ משבועת שוא.

שבועת ביטוי נוהגת באנשים ובנשים, בקרובים וברחוקים, בכשרין ובפסולין, בפני בית דין ושלא בפני בית דין, מפי עצמו, וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד.

שבועת שוא נוהגת באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים, בכשרין ובפסולין, בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד, ומפי עצמו, וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור.

אחת זו ואחת זו - המושבע מפי אחרים חייב, לא אכלתי היום ולא הנחתי תפלין היום, משביעך אני ואמר אמן - חייב.

• שמואל: כל העונה אמן אחר שבועה - כמוציא שבועה בפיו דמי, ד'ואמרה האשה אמן אמן'.

ר'פ מדרבא: מתני' וברייתא נמי דיקא, דקתני: שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים, ברחוקים ולא בקרובים, בכשרין ולא בפסולין, ואינה נוהגת אלא בראוין להעיד, ובפני ב"ד ושלא בפני ב"ד מפי עצמו, ומפי אחרים אינן חייבין עד שיכפרו בהן בב"ד, דברי רבי מאיר.

ותניא בברייתא: שבועת העדות כיצד? אמר לעדים בואו והעידוני, שבועה שאין אנו יודעין לך עדות, או שאמרו אין אנו יודעין לך עדות, משביע אני עליכם ואמרו אמן, בין בפני ב"ד בין שלא בפני בית דין, בין מפי עצמו בין מפי אחרים, כיון שכפרו בהם - חייבין, דברי רבי מאיר.

- קשיין אהדדי. - אלא לאו ש"מ: הא דענה אמן, הא דלא ענה אמן, ש"מ.

רבינא מדרבא: מתניתין דהכא נמי דיקא, דתני: שבועת ביטוי נוהגת באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים, בכשרין ובפסולין, בפני בית דין ושלא בפני בית דין, מפי עצמו אין, מפי אחרים לא,

וקתני סיפא: זה וזה מושבע מפי אחרים - חייב, קשיין אהדדי.

אלא ש"מ: הא דענה אמן, הא דלא ענה אמן.

ושמואל קמ"ל דוקיא דמתני'

פרק רביעי - שבועת העדות

שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים, ברחוקין ולא בקרובין, בכשרין ולא בפסולין, ואינה נוהגת אלא בראוין להעיד, בפני בית דין ושלא בפני ב"ד מפי עצמו,

ומפי אחרים אין חייבין עד שיכפרו בהן בב"ד, דברי ר' מאיר.

וחכמים אומרים: בין מפי עצמו ובין מפי אחרים - אינן חייבין עד שיכפרו בהן בב"ד.

וחייבין על זדון השבועה ועל שגגתה עם זדון העדות, ואינן חייבין על שגגתה.

ומה הן חייבין על זדון השבועה? קרבן עולה ויורד.

מדת"ר: 'ועמדו שני האנשים' - בעדים הכתוב מדבר דאשר להם הריב' הרי בעלי דינין אמור,

ואם נפשך לומר[דכוליה קרא בבע"ד מיירי] נאמר כאן ולהלן 'שני', מה להלן בעדים, אף כאן בעדים.

• תניא אידך: 'ועמדו שני האנשים' - בעדים הכתוב מדבר. ולא בבע"ד דהא גם שלושה מגיעים לדין

ואם נפשך לומר[דבתובע ונתבע משתעי קרא], נאמר כאן ולהלן 'שני' מה להלן אף כאן בעדים.

• תניא אידך: 'ועמדו שני האנשים' - בעדים הכתוב מדבר. ולא בבע"ד דגם נשים באות לדין

ואם נפשך לומר [דאשה לאו אורחה דכל כבודה בת מלך פנימה'] נאמר ולהלן שני, מה להלן, אף כאן בעדים.

• ת"ר: ועמדו שני האנשים - מצוה לבעלי דינין שיעמדו.

אמר ר' יהודה: שמעתי, שאם רצו להושיב את שניהם מושיבין,

איזהו אסור? שלא יהא אחד עומד ואחד יושב, אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך.

• ת"ר: 'בצדק תשפוט עמיתך' - שלא יהא אחד יושב ואחד עומד, אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך.

ד"א: 'בצדק תשפוט עמיתך' - הוי דן את חבירך לכף זכות.

• תני רב יוסף: 'בצדק תשפוט עמיתך' - עם שאתך בתורה ובמצות השתדל לדונו יפה.

ר"ע בדר"ע היה לו דין לפני ר"נ, שלח רב יוסף: עולא חברנו, עמית בתורה ובמצות.

אמר: למאי שלח לי? לחנופי ליה? הדר אמר: למישרא בתיגריה. א"נ לשודא דדייני.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת שבועות · הדף היומי היום