שבועות דף לא עמוד ב

פרק רביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

א"ל ר"פ: אי מפקדון גמרי לה רבנן, דכו"ע לא פליגי דדון מינה ומינה,

וטעם דרבנן, דמייתו בק"ו: ומה מפי אחרים חייב, כ"ש מפי עצמו, ומדמייתו מק"ו,

דיו לבא מן הדין להיות כנדון, מה מושבע מפי אחרים - בב"ד אין, שלא בב"ד לא, אף מושבע מפי עצמו.

א"ל רבנן לרב פפא: מי מצית אמרת דלאו בדון מינה ומינה פליגי? והתנן גבי פקדון: שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים, ברחוקין ובקרובין, בכשרין ובפסולין,

ולר"מ בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד מפי עצמו, ומפי אחרים אינו חייב עד שיכפור בו בב"ד,

וחכ"א: בין מפי עצמו ובין מפי אחרים - כיון שכפר בו חייב.

ואפי' דמושבע מפי אחרים בפקדון חייב דגמרי לה מעדות, וש"מ: בדון מינה ומינה פליגי.

מההיא אין, מהא ליכא למשמע מינה.

א. וחייבין על זדון השבועה.

מדת"ר: בכולן נאמר בהן 'ונעלם' וכאן לא נאמר בה 'ונעלם', לחייב על המזיד כשוגג.

א. ועל שגגתה עם זדון העדות.

ה"ד שגגתה עם זדון העדות? אריא"ר באומר: יודע אני ששבועה זו אסורה, אבל איני יודע אם חייבין עליה קרבן אם לא.

א. ואין חייבין על שגגתה גרידתא.

אע"ג דתנן איצטריך, סד"א: הכא הוא דלא כתיב 'ונעלם' בעינן שוגג דומיא דמזיד,

אבל התם דכתיב 'ונעלם' - אפילו שגגתה כל דהו, קמ"ל.

שבועת העדות כיצד? אמר לשנים בואו והעידוני, שבועה שאין אנו יודעין לך עדות, או שאמרו לו אין אנו יודעין לך עדות, משביע אני עליכם ואמרו אמן - הרי אלו חייבין.

השביע עליהם חמש פעמים חוץ לב"ד, ובאו לב"ד והודו - פטורין.

כפרו - חייבין על כל אחת ואחת.

השביע עליהן ה' פעמים בפני ב"ד וכפרו - אינן חייבין אלא אחת.

אר"ש: מה טעם? הואיל ואינם יכולין לחזור ולהודות.

כפרו שניהן כאחד - שניהן חייבין, בזה אחר זה - הראשון חייב והשני פטור.

כפר אחד והודה אחד - הכופר חייב.

היו שתי כיתי עדים, כפרה הראשונה ואח"כ כפרה השניה - שתיהן חייבות, מפני שהעדות יכולה להתקיים בשתיהן.

שמואל: ראוהו שרץ אחריהן, אמרו לו מה אתה רץ אחרינו? שבועה שאין אנו יודעין לך עדות - פטורין, עד שישמעו מפיו.

• וקמ"ל תנינא: שילח ביד עבדו, או שאמר להן הנתבע משביע אני עליכם שאם אתם יודעין לו עדות שתבואו ותעידוהו - הרי אלו פטורים, עד שישמעו מפי התובע.

רץ אחריהן איצטריכא ליה, סלקא דעתך אמינא: כיון דרץ אחריהן כמאן דאמר להו דמי, קמ"ל.

והך דכבר תנינא שבועת העדות כיצד? אמר לעדים בואו והעידוני, שבועה כו', ולכאו' דווקא אמר אין, לא אמר לא.

- אמר לאו דוקא, דאלת"ה גבי פקדון דקתני: שבועת הפקדון כיצד? אמר לו תן לי פקדון שיש לי בידך, ה"נ אמר אין, לא אמר לא, הא וכחש בעמיתו כל דהו.

- אלא אמר לאו דוקא, הכא נמי לאו דוקא.

ואורחיה דמילתא קמ"ל

• ת"כ דשמואל: ראוהו שבא אחריהן, אמרו לו מה אתה בא אחרינו? שבועה שאין אנו יודעין לך עדות פטורין, ואם בפקדון - חייבים.

ב. השביע עליהן חמשה פעמים כו'.

אכפירה בב"ד הוא דמחייבי, אחוץ לב"ד לא מחייבי אביי: 'אם לא יגיד ונשא עונו', לא אמרתי לך אלא במקום שאילו מגיד זה מתחייב זה ממון.

והך 'לאחת' לחייב על כל אחת ואחת. לאו בב"ד

דבב"ד- השביע עליהן חמשה פעמים בפני ב"ד וכפרו אין חייבין אלא אחת, וכר"ש-הואיל ואינם יכולין לחזור ולהודות.

וש"מ: שבועה חוץ לב"ד, כפירה בב"ד.

ב. כפרו שניהן כאחת - חייבין.

ר"ח: כריה"ג דאפשר לצמצם

רי"ו: אפי' כרבנן וכגון שכפרו שניהן בתוך כדי דיבור דכדיבור דמי,

ר"א מדיפתי לרבינא: תוך כדי דיבור - כדי שאילת תלמיד לרב, וכל אחד ואחד תוך דיבורו של חבירו.

ב. בזה אחר זה - הראשון חייב והשני פטור.

מתני' דלא כי האי תנא דתניא: משביע עד אחד - פטור, וראבר"ש מחייב.

ופליגי דמר סבר: עד אחד כשבא - לשבועה בא, ומר סבר: עד אחד כשבא - לממון בא.

והך דאמר אביי: הכל מודים בעד סוטה, והכל מודים בעדי סוטה, ומחלוקת בעדי סוטה, הכל מודים בעד אחד, והכל מודים בעד שכנגדו חשוד על השבועה.

- אלא, דכ"ע עד אחד לשבועה בא, והכא פליגי אי דבר הגורם לממון כממון דמי או לאו כממון

• גופא- אביי: הכל מודים בעד סוטה, והכל מודים בעדי סוטה, ומחלוקת בעדי סוטה,

הכל מודים בעד אחד, והכל מודים בעד שכנגדו חשוד על השבועה.

הכל מודים בעד סוטה - שחייב בעד טומאה, דהתורה האמינתו ד'ועד אין בה', כל שיש בה.

והכל מודים בעדי סוטה - שפטור בעדי קינוי, דהוה גורם דגורם.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת שבועות · הדף היומי היום