סוטה דף מח עמוד ב
פרק תשיעי
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
ג. משמתו נביאים הראשונים.
א. ר''ה: נביאים הראשונים- זה דוד ושמואל ושלמה.
ר''נ: בימי דוד פעמים עלה ופעמים לא,
שהרי צדוק שאל ועלתה לו, אביתר שאל ולא עלתה לו, ד'ויעל אביתר.
והך: 'ויהי לדרוש אלהים כל ימי זכריה המבין בראות אלהים',
-: לא באורים ותומים אלא, בנביאים.
ת"ש: משחרב בהמ"ק ראשון - בטלו ערי מגרש, ופסקו אורים ותומים, ופסק מלך מבית דוד, ואם לחשך אדם לומר: 'ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כהן לאורים ותומים',
אמור לו: כאדם שאומר לחבירו עד שיחיו מתים ויבא משיח בן דוד!
ב. אלא ארנב"י: מאן נביאים הראשונים? להוציא מחגי זכריה ומלאכי דאחרונים הן;
דת"ר: משמתו חגי זכריה ומלאכי - נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואעפ"כ היו משתמשים בבת קול,
שפעם אחת: היו מסובין בעליית בית גוריא ביריחו, נתנה עליהן בת קול מן השמים: יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה שכינה עליו, אלא שאין דורו ראוי לכך, נתנו עיניהם בהלל הזקן, וכשמת, הספידוהו: הי חסיד, הי עניו, תלמידו של עזרא;
ופעם אחרת: היו מסובין בעלייה ביבנה, נתנה עליהן בת קול מן השמים ו: יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה שכינה עליו, אלא שאין דורו זכאין לכך, נתנו עיניהם בשמואל הקטן,
וכשמת, הספידוהו: הי עניו, הי חסיד, תלמידו של הלל;
ואף הוא אמר: בשעת מיתתו: שמעון וישמעאל לחרב, וחברים להרג במיתה משונה
ושאר העם לביזה, ויסורין גדולים עתידין לבוא על העם;
ואף על ריב"ב: בקשו לומר הי חסיד, הי עניו, אלא שנטרפה שעה, שאין מספידין על הרוגי מלכות.
ג. משחרב בהמ"ק - בטל השמיר כו'.
ת"ר: שמיר שבו בנה שלמה את בהמ"ק ד'והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה', לר"י: הדברים ככתבן,
א"ל ר' נחמיה: והלא: 'כל אלה אבנים יקרות וגו' מגוררות במגרה'!
א"כ מה ת"ל: 'לא נשמע בבית בהבנותו' שהיה מתקין מבחוץ ומכניס מבפנים;
-רבי: נראין דברי רבי יהודה - באבני מקדש, ודברי ר' נחמיה - באבני ביתו.
ב. ולר' נחמיה: נזקקו לשמיר ד'פתוחי חותם' שלא כתבום בדיו
'במלואותם', ואין מסרטין עליהם באיזמל,
אלא כותב עליהם בדיו, ומראה להן שמיר מבחוץ ונבקעות מאליהן,
כתאנה הנבקעת בימות החמה ואינה חסירה כלום,
וכבקעה הנבקעת בימות הגשמים ואינה חסירה כלום.
ת"ר: שמיר ברייתו כשעורה, ונברא מששת ימי בראשית, ואין כל דבר קשה יכול לעמוד בפניו. וכדי לשומרו כורכין בספוגי צמר, ומניחין באיטני נחושת מליאה סובי שעורין.
רבי אמי: משחרב מקדש ראשון- בטל המשי וזכוכית לבנה [גם רכב ברזל]
וי"א: אף יין קרוש הבא משניר, הדומה כעיגולי דבילה.
ג. ונופת צופים.
א. רב: סולת שצפה על גבי נפה, ודומה לעיסה שנילושה בדבש ושמן;
ב. ולוי: שתי ככרות הנדבקות בתנור, ותופחות ובאות עד שמגיעות זו לזו;
ג. ריב"ל: זה דבש הבא מציפיא. כדמתרגם ר"ש: כמא דנתזן דבריאתה ושייטן ברום העולם ומביא דבש מעשב ההרים.
תנן התם: כל הנצוק טהור, חוץ מדבש זיפים [עב מאוד] והצפיחים.
זיפים
א. רי"ו: דבש שמזייפין בו;
ב. ור"ל: ע''ש מקומו, ד'זיף וטלם ובעלות'.כיוצ"ב: 'בבא הזיפים וגו'
ג. רי"ו: בני אדם המזייפין דבריהם;
ד. ר"א: על שם מקומן, ד'זיף וטלם ובעלות'.
ד. ופסקו אנשי אמנה.
רבי יצחק: אלו בני אדם שהן מאמינין בהקב"ה;
דתניא ר''א הגדול: כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה.
והיינו דאר"א: 'כי מי בז ליום קטנות'? מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנן לעת"ל?
קטנות שהיה בהן, שלא האמינו בהקב"ה.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סוטה · הדף היומי היום