סוטה דף מז עמוד ב

פרק תשיעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ת"ר: מנין שאם נערפה העגלה ואח"כ נמצא ההורג, שאין פוטרת אותו?

ת"ל: 'ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו'.

א. עד אחד אומר ראיתי את ההורג כו'.

טעם דמכחיש, הא לא מכחיש ע"א נאמן, מ'לא נודע מי הכהו', הא נודע אפילו אחד בסוף העולם לא ערפו;

ר"ע: 'ועיננו לא ראו' - מכאן לסנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש ואין מכירין אותו, שלא היו עורפין.

השתא דעד אחד מהימן, איך שני יכול להכחישו, הא עולא: דכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים, ואין דבריו של אחד במקום שנים!

-ודחי' לעולא תני: תני: לא היו עורפין.

ולר"ח: תני: היו עורפין! והך דקשי שאני בבת אחת לבזה אחר זה דראשון כשנים

תנן: עד אחד אומר ראיתי את ההורג ושנים אומרים לא ראית - היו עורפין;

הא חד וחד - לא היו עורפין, תיובתא דר"ח

וליטעמיך: סיפא: שנים אומרים ראינו ועד אחד אומר לא ראיתם לא היו עורפין; הא חד וחד היו עורפין

אלא: מתני' כולה בפסולי עדות, וכר"נ: דכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות, ועשו שתי נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד.

וא"ד: כל שבא עד אחד כשר מעיקרא - אפילו מאה נשים כאחד דמיין,

וכאן מיירי: שבאה אשה מתחילה ותרצה לדר"נ: דכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות, ועשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד, אבל שתי נשים באיש אחד כפלגא ופלגא דמי.

-: וב' פסולי עדות קמ"ל, דאזלי' אחר רוב דעות אפי לקולא,

א. משרבו הרוצחין כו'.

ת"ר: משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה, לפי שאינה באה אלא על הספק

משרבו הרוצחנין בגלוי - בטלה עגלה ערופה.

א. משרבו הנואפין כו'.

ת"ר: ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו,

אין האיש מנוקה מעון - אין המים בודקין את אשתו,

ואומר: : 'לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה כו'.

שלא תאמר עונו ולא עוון בנו וביתו קמ"ל 'לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה';

וגם עוון דפנויה ד'כי הם עם הזונות יפרדו ועם הקדשות יזבחו וגו'.

ר"א: 'ועם לא יבין ילבט' א"ל נביא לישראל: אם אתם מקפידין על עצמכם מים בודקין נשותיכם, ואם לאו אין המים בודקין נשותיכם.

א. משרבו בעלי הנאה נתעותו הדינין, ונתקלקלו המעשים, ואין נוח בעולם

ב. משרבו רואי פנים בדין בטל לא תגורו, ופסק לא תכירו, ופרקו עול שמים ונתנו עליהם עול בשר ודם.

ג. משרבו לוחשי לחישות בדין, רבה חרון אף בישראל, ונסתלקה השכינה, ד'בקרב אלהים ישפוט',

ד. משרבו אחרי בצעם לבם הולך -רבו האומרים לרע טוב ולטוב רע.

ה. משרבו האומרים לרע טוב ולטוב רע - רבו הוי הוי בעולם.

ו. משרבו מושכי הרוק -רבו היהירים, ונתמעטו התלמידים, והתורה חוזרת על לומדיה.

ז. משרבו היהירים- התחילו בנות ישראל להנשא ליהירים, שאין דורינו רואה אלא לפנים [מה שנראה כלפי חוץ].

והך: ד'המתייהר אפי' אשתו מבזתו ד'גבר יהיר ולא ינוה',

בתחילה קופצת עליו בסוף מתבזה עליהן.

ח. משרבו מטילי מלאי על בעלי בתים - רבה השוחד והטיית משפט, ופסקה טובה.

ט. משרבו מקבלי ומחזיקי טובה - רבו איש הישר בעיניו יעשה, שפלים הוגבהו והגבוהים הושפלו, ומלכותא אזלא ונולא.

י. משרבו צרי עין וטורפי טרף רבו מאמצי הלב וקופצי ידים מלהלוות, ועברו על מה שכתוב בתורה 'השמר לך פן וגו

יא. משרבו נטויות גרון ומשקרות עינים - רבו מים המרים, אלא שפסקו.

יב. משרבו מקבלי מתנות - נתמעטו הימים ונתקצרו השנים, ד'ושונא מתנות יחיה'.

יג. משרבו זחוחי הלב - רבו מחלוקת בישראל.

יד. משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צורכן - רבו מחלוקת בישראל, ונעשית תורה כשתי תורות.

טו. משרבו מקבלי צדקה מן העכו''ם- היו ישראל למעלה והם למטה, ישראל לפנים והם לאחור.

משמת יוסי בן יועזר כו'. אשכולות- ריא"ש: היינו איש שהכל בו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סוטה · הדף היומי היום