תענית דף י עמוד ב

פרק ראשון

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

מיהו יחידי

ת"ר: כל ת''ח יחידים ואל יאמר איני ראוי להיות יחיד,

יחיד - כל שראוי למנותו פרנס על הצבור,

תלמיד – שעונה בהלכה אפי' במס' כלה

לר"מ: לא כל הרוצה עושה עצמו יחיד, חוץ מתלמיד

רבי יוסי: עושה, וזכור לטוב. -שאין שבח הוא לו, אלא צער.

שלא לפרוש מן הציבור

המתענה על הצרה ועברה, על החולה ונתרפא הר"ז מתענה ומשלים.

ההולך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין הר"ז מתענה עמהן,

ממקום שמתענין למקום שאין מתענין הר"ז מתענה ומשלים.

שכח ואכל ושתה - אל יתראה בפני הצבור, ואל ינהיג עידונין בעצמו,

דברי יעקב לבניו ויוסף לאחיו

יעקב לבניו: למה תתראו אל תראו עצמכם שבעין שלא יקנאו בכם.

יוסף לאחיו: א. 'אל תרגזו בדרך', אל תתעסקו בהלכה, שלא תרגז הדרך.

והא דשני ת"ח בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראויין לישרף,

- היינו להעמיק, אבל לגרוס צריך.

ב. אל תפסעו פסיעה גסה שנוטלת א' מת"ק ממאור עיניו של אדם.

ג. הכנסו לעיר כשחמה זורחת

כרב: דלעולם יצא אדם ויכנס בכי טוב, ד'הבקר אור והאנשים שלחו'.

ר"ח: מהלך בדרך אל יאכל יותר משני רעבון.

א. מצד קושי מעיים, ב. שמא יחסר לו אח"כ.

נפק''מ א. בספינה דאין קושי מעיים ב. מכפר לכפר דאין חשש מזונות

ר"פ: כל פרסה ופרסה אכל לחם אחד שסבר דמשום חולי מעיים.

רב: 'ברעב פדך ממות'.

בשכר שמרעיב עצמו בשני רעבון ניצול ממיתה משונה.

ר''ל: 'וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב'.

שאסור לשמש מטתו בשני רעבון, תנא: חסוכי בנים מותר.

הפורש מצער הציבור

ת"ר: הפורש מצער הציבור, ב' מלאכי השרת שמלוין לאדם, מניחין ידיהן על ראשו, ואומרים: - אל יראה בנחמת צבור.

תניא אידך: בזמן שהצבור שרוי בצער אל יאמר אוכל ואשתה דאכול ושתו כי מחר נמות, ובתריה –אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון'.

[רשעים 'אקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר'.]

אלא: יצטער עם הצבור כמשה רבינו, ד'וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו, ולא כר או כסת

וכל המצער עצמו עם הצבור - זוכה ורואה בנחמת צבור.

מי מעיד באדם, וצדקת הדין.

א. אבנים וקורות ביתו של אדם - ד'אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה'.

ב. ר"ש: ב' מלאכי השרת המלוין לאדם -ד'כי מלאכיו יצוה לך'.

ג. ר"ח: נשמתו, ד'משכבת חיקך שמר פתחי פיך',

ד. וי"א: אבריו, דאתם עדי נאם ה'.

'אל אמונה' שנפרעין מצדיקים כרשעים, אפי' על עבירה קלה,

ואין עול שמשלמין שכר לרשעים כצדיקים אפי' על מצוה קלה,

'צדיק וישר הוא' שבשעת פטירתו כל מעשיו נפרטין לפניו, כך עשית במקום פלוני ביום פלוני, והוא אומר הן וחותם, ומצדיק עליו את הדין - 'למען תצדק בדברך'.

כל היושב בתענית חוטא, קדוש, חסיד.

א. שמואל: נקרא חוטא. כר"א ב"ר: דמאשר חטא על הנפש', נזיר שציער עצמו מהיין, וק"ו למצער עצמו מכל דבר. וקדוש יהיה -אשיער

ב. ר"א: נקרא קדוש, קדוש יהיה. כ"ש מצער עצמו מכל דבר, והך דומאשר חטא – היינו בנטמא. והך דר"א: דימוד עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו ולא יתענה - כשלא סובל התענית.

ג. ר"ל: נקרא חסיד, ד'גמל נפשו איש חסד'.

ר"ש: ת"ח שישב בתענית, שיאכל כלב סעודתו שאין בזה תועלת

ר"ל: אין ת"ח רשאי לישב בתענית, מפני שממעט במלאכת שמים.

ריב"א: אין תענית ציבור בבבל שמפסיקה מבעו''י. אלא ט"ב בלבד.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת תענית · הדף היומי היום